Blog Layout
פיתוח מפעלי תעשיה וכריית מחצבים בסיני
אליהו דקל-דליצקי.
פברואר 2019. עדכון 10.05.2019
מבוא
בשנת 2015, לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים, הוא יצא ב"מגה תוכניות לפיתוח מצרים". זוהי תוכנית גרנדיוזית המקיפה תחומים רבים, כגון פיתוח מרחב תעלת סואץ וכריית נתיב שיט נוסף לתעלה באורך 35 קילומטר ("מעקף איסמעליה"), כריית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה שתחליף את קהיר, פיתוח סיני ועבודות פיתוח רבות נוספות.
עתה, שלוש שנים מפרסום התוכנית, אני מתכנן "לצאת לשטח" [1] ולבדוק מה מתבצע ובאיזה קצב, ומהם המיזמים שטרם הוחל בביצועם. בסוף סדרת המאמרים אנסה להעריך האם תוכניות הפיתוח יוציאו את מצרים מהמצוקה הכלכלית שממנה היא סובלת זה כמה דורות. הבסיס לעבודתי הם צילומי הלוויין של Google Earth ושיטוט באינטרנט. יש לזכור כי לא כל החומר הגולמי העומד לרשותי הוא עדכני, ולכן יש להניח כי בהמשך תעודכנה הערכותיי ואולי אף תשתנינה מן היסוד. בעבודה מקיפה זו אזדקק לסיוע של מומחים בתחומים שונים החל מכלכלה, השקיה וחקלאות, ותחומי תעשייה שונים. אשמח לקבל עזרה מכל מי שיכול לתרום.
פרק זה יעסוק בפיתוח מפעלי תעשייה וכריית מחצבים בסיני.
רקע היסטורי
מאז המאה ה־11, כשחרבה העיר העתיקה פלוסיון (בלוזה), שהשתבחה בייצור בדי פשתן, עד לתקופה הבריטית, אין בסיני מפעלי תעשייה. הבריטים, כדרכם בכל הארצות שהיו תחת שליטתם, החלו לחפש מחצבים וגילו מרבצים של מנגן באום בוגמה אשר בדרום סיני (כ־ 120 ק"מ דרומית מזרחית לסואץ). הם החלו לכרות מנהרות בהר כדי לגלות את העפרות ועל שפת הים באבו זנימה הקימו מפעל הפרדה קטן להפקה ראשונית של מנגן, ובנו נמל להטענת העפרות באוניות. עם תום שלטון בריטניה, קם הנשיא ג'מאל עבד אל־נאצר, הבנאי הגדול של מצרים בעת החדשה, ובנה במקום המפעל הבריטי הישן מפעל גדול יותר. נוסף על מפעל המנגן באבו זנימה, החל נאצר לבנות מכרה לפחם בג'בל מע'רה (כ־64 ק"מ דרומית מזרחית לאל־עריש). נאצר לא הספיק ליהנות משני מפעלים אלה כי בשנת 1967 כבשה ישראל את סיני. ישראל, בעשור ששלטה בסיני, לא הפעילה את שני המיזמים הללו.
בשנים הראשונות שלאחר הסכם השלום עם ישראל והחזרת סיני לידי מצרים, המעיטו המצרים בפיתוח סיני בכלל, ולא פעלו כלל בתחום התעשייה והמכרות, עד לגילוי שדות הגז בים התיכון מול חופי סיני. לאחר שנבנתה התשתית להפקת הגז, חיפשו המצרים אפיקים לשווקו. הם עשו זאת בדרכים האלה:
א. הנחת צינור לעבר ישראל, שסיפק גז גם לירדן (מיזם זה הופסק לאחר פגיעות חוזרות ונישנות של ארגוני החבלה האיסלמיסטיים).
ב. המצרים הקימו שתי תחנות כוח המופעלות בגז, האחת באל־עריש בהספק מותקן של MW 66 והשנייה על השרטון ממזרח לפורט פואד (לא הרחק מהמקום שהיה מעוז "בודפשט" של צה"ל) בהספק מותקן של MW 682.
ג. נבנו שתי תחנות כוח נוספות בדרום סיני. האחת בעיון מוסא (30 ק"מ דרומית מזרחית לסואץ) בהספק מותקן של MW 640, והשנייה בשארם א־שיח בהספק מותקן של MW 154.
ד. בג'בל ליבני (כ־47 ק"מ דרומית מערבית לאל־עריש) הוקמו שני מפעלים למלט (פרטים בהמשך).
כיום יש בסיני ארבע תחנות כוח בעלות כושר ייצור כולל של MV 1542. רשת קווי חשמל מחברת את כל סיני. רשת החשמל בסיני מחוברת בשני קווי חשמל למערכת החשמל הארצית במצרים. חשמל מצרי אף מיוצא לירדן באמצעות קווי חשמל תת־מימיים החוצים את מפרץ אילת באזור טאבה. על אף החשמל הזמין כיום בכל היישובים בסיני, לא ידוע לי על אף אזור תעשייה בסיני, למעט העיר קנטרה מזרח שבה אזור תעשייה קטנטן. מעניינת מאוד העובדה שרצועת עזה אינה מחוברת לרשת החשמל המצרית.
התוכנית לפיתוח מפעלי תעשייה וכריית המחצבים בסיני [2]
בהודעת הממשלה בפני בית הנבחרים ב־3 במרס 2016 בנושא "מגה תוכניות לפיתוח מצרים" נמסרו גם התוכניות לפיתוח מפעלי התעשייה וכריית מחצבים בסיני. להלן עיקרי הדברים:
א. הקמת מרכז תעשייתי גדול – פורט פואד מזרח. מיזם זה הוא חלק מהתוכנית הגדולה "פיתוח פרוזדור תעלת סואץ". בתוכנית מקיפה זו, שעיקריה גובשו עוד בתקופת שלטונו של הנשיא חוסני מובארק, יהפוך מרחב תעלת סואץ למרכז תעשייתי וסחר בין־לאומי. במרכז התעשייתי פורט פואד מזרח מתוכננת, בין השאר, הקמה של מפעל אלקטרוניקה גדול ומפעל להרכבת מכוניות.
ב. הקמת חווה מתועשת לגידול דגים במלחה מצפון לקנטרה. המצרים, כחלק מהניסיון להתגבר על המחסור במוצרי מזון בסיסי, מתכננים הקמה של שרשרת חוות מתועשות לגידול דגים באגמים הרדודים שלאורך החוף הצפוני של מצרים בין אל־עריש לאלכסנדריה, ביניהן, חווה לגידול דגים במלחה שבין קנטרה מזרח לבין פורט פואד.
ג. הקמת שני קווי יצור חדשים למלט (אין פירוט היכן).
ד. הקמת 15 מפעלים לשיש (אין פירוט היכן).
ומה קורה היום – כשלוש שנים לאחר פרסום התוכניות לפיתוח?
מכל האמור לעיל, למיטב ידיעתי, לא הוקם דבר, למעט עבודות להקמת החווה לגידול דגים שמצפון לקנטרה. קביעה זו מסתמכת על צילומי הלוויין שמפרסם אתרGoogle Earth , וכאמור במבוא לסדרת מאמרים זו, אין בידי צילום עדכני של כל סיני. לפיכך ייתכן שבהר כזה או אחר הוקמו אחד או שניים מתוך 15 מפעלי השיש המתוכננים.
אז מה יש לנו כיום בסיני?
החווה המתועשת לגידול דגים מצפון לקנטרה.
במקום נבנו כ־1,500 בריכות לדגים, רובן בגודל של 30X150 מטר. לעת עתה (נכון לפברואר 2019) לא הוחל בבניית כל יתר מרכיבי החווה המתועשת, שאמורה לכלול מפעל לייצור מזון דגים או מחסנים למזון דגים שייוצר במקום אחר, מתקני אריזה ושימור דגים, מגרשי חניה לרכב שישנע את הדגים לשווקים, משרדים ומתקנים לעובדים. במפעל יועסקו כ־5,000 עובדים שמתוכננים ל"ייצר" 10,000–15,000 טון דגים בשנה. כאמור לעיל, חווה מתועשת זו היא אחת מתוך שרשרת של כארבע חוות האמורות "לייצר" 50,000 טון דגים ושימורי דגים בשנה. המיזם הוא בשותפות עם קוריאנים וספרדים. העלות (הכוללת? של כל חווה בנפרד?) היא 1.7 מיליארד לירות מצריות (כ־95 מיליון דולר).
מפעלי מלט בסיני.
25 מפעלים לייצור מלט פרושים לאורכה של מצרים.[3] שני מפעלים מתעשיית המלט הוקמו בסיני, ככל הנראה בעקבות גילוי שדה הגז בים, ממול לאל־עריש. להלן הפירוט:
א. מפעל המלט האזרחי בג'בל ליבני - Sinai white Portland cement co. [4] נמצא בחלקו המערבי של ג'בל ליבני משני צידי הכביש אל־עריש - ביר אל־חסנה. המפעל בבעלות תאגיד איטלקי, ובו שני קווי ייצור. הראשון הוקם בשנת 1999 וקו הייצור השני החל לייצר בשנת 2008. בסוף שנת 2009 הגיעה המפעל לכושר ייצור של 1.2 מיליון טון MT. המפעל מתמחה בייצור מלט לבן והוא הגדול במצרים בתחום זה. המפעל מספק כ־50% מתצרוכת המלט הלבן במצרים ומייצא ל־28 מדינות. המפעל צולם לאחרונה באוגוסט 2018 ואין כל סימנים המעידים על הרחבתו על ידי הוספת קו ייצור חדש.
ב. מפעל המלט הצבאי - elarish cement company [5] נמצא בחלקו הדרומי של ג'בל ליבני, מצפון לכביש איסמעליה-אבו עויקלה-קציעות. הוא הוקם בשנת 2012 כשותפות בין משרד ההגנה המצרי עם חברה סינית. המפעל מייצר 3.6 מיליון טון מלט אפור בשנה. העובדה שצבא מצרים הוא הבעלים של חברה לייצור מלט אינה צריכה להפתיע. זה כמה עשורים הוקמו בצבא מצרים גדודי בינוי המבצעים את כל עבודות הבינוי עבור הצבא, החל מבניית מבני מגורים לחיילים וכלה בבונקרים ומתקנים צבאיים אחרים. גדודים אלה מצוידים בציוד בינוי משוכלל, ולעיתים אף מסייעים בהקמת מיזמים ממשלתיים שונים. גם במפעל זה, נכון לאוגוסט 2018, אין כל סימן המעיד על כך שהוא עומד בפני הרחבה.
מכרות הפחם בג'בל מערה.
[6] בחלקו המערבי של ההר פועל מכרה קטן לפחם. תפוקתו בשנת 2005, הייתה 300,000 טון בלבד. על פי הערכה משנת 2018, במקום יש פוטנציאל ל־16 מיליון טון לפחות. בשנים 2011–2017 לא נראתה כל פעולה להרחבת המכרה וככל הנראה הוא אינו משמש כמקור עבודה לעובדים רבים.
מפעל המנגן באבו זנימה.
בשטח המפעל ישנה פעילות של רכבים וייתכן שהמפעל פעיל, אך הוא אינו מתפתח וסביר להניח שאינו תופס מקום בכלכלת האזור.
מפעל התפלת מי ים בביר אל־עבד.
[7] בסוף שנת 2017 הוחל בבניית מפעל להתפלת מי ים בביר אל־עבד (כ-30 ק"מ ממזרח לפורט סעיד). תפוקת המפעל בשלב ראשון מתוכננת ל-150,000 ממ"ק ליום, ובשלב השני הרחבה של 100,000 ממ"ק נוספים. עלות המיזם שלושה מיליארד לירות מצריות. נכון ליוני 2019 המפעל עדיין בשלבי הקמה.
סיכום
בהכללה ניתן לומר שהתעשיות הרציניות בסיני הן תחנות הכוח ותעשיית המלט שהוקמה במקום תודות לגילוי שדות הגז בים התיכון. לעת עתה אינני מוצא כל סימן המעיד על כוונה לממש את התוכנית להוספת שני קווי ייצור חדשים למלט במפעלים הקיימים (אני גם לא רואה מקום להקמת מפעל חדש עם שני קווי ייצור).
בשלב זה, המיזם להקמת מרכז תעשיית גדול פורט פואד מזרח, נמצא על הנייר בלבד. מיזם זה שאמור להתבצע על אדמת סיני קשור למעשה קשר הדוק לתוכנית לפיתוח פרוזדור תעלת סואץ ואני מסופק אם יתרום משמעותית לפיתוח סיני.
בשל המצב הפוליטי השורר זה שנים מספר באזור, מצרים, מטעמים שלה, משתתפת עם ישראל במצור על תושבי רצועת עזה. כך נוצר מצב אבסורדי שישראל מונעת הגעת נשק לרצועה אך מזרימה אליה דלק, מלט, חומרי גלם וחשמל. מצרים לעומת זאת "אינה מצליחה" למנוע העברת נשק לרצועה, אך מטילה עליה מצור כלכלי ומונעת הגעת חשמל, מלט וחומרי גלם אחרים. מצב זה, כל עוד הוא קיים, מייתר את הצורך של מצרים בפיתוח מפעלי תעשייה בסיני, כגון מפעלי מלט נוספים או תחנות כוח נוספות. מצרים, למרות שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, מקיימת מלחמה קרה נגדה, ומונעת כל שיתוף פעולה כלכלי עם ישראל (למעט חריגים כגון עסקי הגז). במצב זה של הדברים ספק אם התעשייה בסיני תשגשג בשנים הקרובות.
אם כך, מכל תוכניות הפיתוח התעשייתי והמחצבים בסיני נותרנו לעת הזו עם החווה לגידול דגים, בפרפרזה על דברי מארי אנטואנט, אם אין לחם, אִכלו דגים.
קרדיט: בליקוט הנתונים למאמר זה סייע רבות מר ישראל לוגר.
הערות
[1]. ה"יציאה לשטח" מבוצעת באמצעות סריקת צילומי לוויין. זוהי ,לדעתי, הדרך האמינה והזולה ביותר לבדיקה מסוג זה.
[2]. מבוסס בעיקר על המאמר "מגה פרויקטים לפיתוח מצרים" מאת ד"ר אחמד אבו אחסן זראד מיום 03.04.2016
http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us
[3]. עלות הובלת המלט היא מרכיב חשוב במחירו, לכן קיימת שאיפה לייצר את המלט קרוב ככל האפשר לאזורי הצריכה.
[4]. http://www.sinaiwhitecement.com/index.pl/corporate
[5]. https://www.industryabout.com/country-territories-3/343-egypt/cement-industry/1659-arish-sinai-cement-plant
[6]. https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S1110062117301800
[7]. https://www.elwatannews.com/news/details/3901815
שתף
Contact Us
Contact Us
זיו מאור מערוץ TOV מראיין את אלי דקל בנושא התנהלות מוזרה של מצרים בעניין החות'ים. כידוע מאז אוקטובר 2023 החות'ים פוגעים בתעבורת אוניות סוחר במצרי באב את מנדב, הגורמת נזק של מיליארדי דולרים לכלכלה המצרית. בפגישה דנים השנים בשאלה מדוע מצרים אינה פועלת צבאית נגד החות'ים. נושא נוסף בשיחה הוא מדוע המוני העם המצרי שונאים את ישראל.
מר אלעזר שטורם מערוץ TOV מקיים סדרת ראיונות עם סא"ל בדימוס אלי דקל-דליצקי בנושא הפקת לקחים מהתנהלות צה"ל מיום השביעי באוקטובר 2023.
בחלק השני שלפניכם ממליץ דקל לשלול מראש אגף המודיעין את התואר "המעריך הלאומי", כדי שיוכל לתפקד כקצין המודיעין של הרמטכ"ל במשרה מלאה, ודעתו תהיה נתונה אך ורק לאספקת מודיעין המאפשר לצה"ל לנצח. את משרת "המעריך הלאומי" ימלא ראש המועצה לביטחון לאומי.
הצעה נוספת של דקל היא לעצור מיידית את העברת בסיסי צה"ל כדי לאפשר הגנה טובה יותר על הישובים במרכז הארץ ובצפונה.
מר אלעזר שטורם מערוץ TOV מקיים סדרת ראיונות עם סא"ל בדימוס אלי דקל-דליצקי בנושא הפקת לקחים מהתנהלות צה"ל מיום השביעי באוקטובר 2023.
בחלק הראשון שלפניכם שולל דקל את הרעיון להוציא את "האפכא מסתברא" מצה"ל ולהכפפתו לראש הממשלה. דקל שולל בכל מכל את תרומת "האפכא מסתברא" וטוען שזהו גוף מיותר.
כמו כן טוען דקל שמהניסיון שניצור מוועדת אגרנט (שמונתה לחקור את כשלי צה"ל במלחמת יום הכפורים) עולה כי הוועדה לא הבינה את כשלי צה"ל באותה מלחמה, ומסקנותיה התבררו כשגויות. הא לראיה - צה"ל הופתע שוב בקונספציה שגויה ולא סיפק לצה"ל התרעה, אפילו לא של מספר דקות. לפיכן כל המצפה לכך שהקמת וועדת חקירה תביא לתיקון כשלי צה"ל במלחמת שמיני עצרת – טועה.
מאז 7 באוקטובר מקיים ד"ר אורי מילשטיין מפגש שבועי עם מומחים כדי לדון במלחמת שמיני עצרת (חרבות ברזל). המפגש שהתקיים ב־27.11.24 עסק בעיקר בשאלה "משמעויות הפסקת האש שהוכרזה בין צה"ל לכוחות החיזבאללה בלבנון.
במפגש נטלו חלק: ד"ר אורי מילשטיין – מנחה, ד"ר חיים אסא, עו"ד אוהד בן אהרון, ד"ר משה ברנט, סא"ל (בדימוס) אלי דקל, פרופ' אלישע הס, תא"ל במיל' אמציה חן – פאצי, ד"ר עדנה פשר, מר אלכס צייטלין, וסא"ל (בדימוס) דן שיאון.
סרטון זה מרכז רק את דברי אלי דקל ואת התגובות לדבריו בדיון. הטיעון המרכזי של דקל הוא שמכיוון שממשלת ישראל לא הכריזה על כוונתה להכריע את חיזבאללה, ומכיוון שצה"ל לעת הזו אינו מסוגל לבצע משימה זו, מראש מדובר ב"סבב" המסתיים בהסכמה כלשהי להפסקת אש. בדיון טוען דקל שקונספציית ה"גריעות" (פשיטות לצמצום יכולות האויב) הוכחה כקונספציה שגויה ועל צה"ל לחזור לחתירה לניצחון. כדי שצה"ל יוכל לנצח במלחמות עליו לעבור מהפכה תודעתית ולהחליף את שדרת הפיקוד העליון.
הדיון המלא פורסם באתר אתר "לעומק" של ד"ר אורי מילשטיין בשני חלקים בקישורים:
https://www.youtube.com/watch?v=R9hsoBE3gfM&t=2697s
https://www.youtube.com/watch?v=
זהו החלק השמיני והאחרון מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
בחלק זה מביעים משתתפי הדיון את דעתם על הגורם המרכזי הדרוש תיקון בהתנהלות צה"ל. ד"ר מילשטיין מציע להקים מכון לביטחון לאומי שיכשיר את הפיקוד בצה"ל ואת ההנהגה הפוליטית במדינה לנהל את צרכי הביטחון של ישראל.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=Youz3FUViyI&t=1698s
הדיון בערוץ מילשטיין פורסם בשם "סא"ל (בדימוס) אלי דקל: אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית על המלחמה. כל המלצות ועדת אגרנט נכשלו"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 זהו חלק שביעי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה עוסק אלי דקל בהפקת לקחים ובהמלצות כיצד לשפר את יכולות צה"ל והמודיעין. דקל טוען שוועדת חקירה בנוסח וועדת החקירה שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים אינה הפתרון לשיפור יכולות צה"ל. לדבריו, כיום מתברר שהוועדה לא הבינה את כשלי המודיעין והמליצה לבצע שינוים שכיום מתברר שהם היו חסרי תועלת. בהמשך מעלה דקל מספר המלצות לשיפור המצב. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=Youz3FUViyI&t=1698s הדיון בערוץ מילשטיין פורסם בשם " סא"ל (בדימוס) אלי דקל: אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית על המלחמה. כל המלצות ועדת אגרנט נכשלו"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 החלק השישי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה מנתחים ד"ר מילשטיין וד"ר ברונשטיין את מקור כשלי צה"ל שלדעתם נובע מכך שמדינת ישראל חדלה מלחתור להיות "אור לגויים" וצה"ל נשרך אחר תרבות המערב ונוהה אחר מכוני מחקר המאוישים בידי בכירים לשעבר במערכת הביטחון שתרומתם כיום לצה"ל מועטה. החלקים הבאים שיפורסמו בהמשך, יעסקו בהפקת לקחים ממלחמת שמיני עצרת. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 זהו חלק החמישי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה מנתח אלי דקל את תפקידי המודיעין בצה"ל ואת יישומם במהלך מלחמת שמיני עצרת. מהניתוח עולה כי המודיעין הצבאי במלחמה והשב"כ כמעט "לא סיפקו את הסחורה" ולעומת זו ה"מוסד" הפליא לעשות. מדברי דקל עולה כי מאז מלחמת ששת הימים המודיעין בצה"ל הולך ודועך. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
החלק הרביעי הוא מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
חלק זה הוא דיון המסכם מה שנאמר בחלקים הקודמים, שעסקו באי המוכנות של צה"ל והמודיעין למלחמה.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין
בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg
שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
החלק השלישי הוא מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
חלק זה עוסק ביכולותיו המוגבלות של צה"ל כפי שהתגלו במהלך המלחמה. הסרטון הוא השלישי בסדרה בת שמונה חלקים העוסקים בלקחים מהמלחמה ובהמלצות לתיקון כשלים שהתגלו במהלכה. בחלק זה של הדיון טוען הד"ר אורי מילשטיין שהמקור לכשלי צה"ל במלחמה נובע מתפיסה שגויה של צה"ל לפיה פסו המלחמות הגדולות וכי ארגונים לא מדינתיים (ארגוני חבלה) לא יכולים לנהל מלחמות כמו מדינות.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין
בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg
שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
