By אלי דקל וד"ר אורי מילשטיין
•
October 17, 2023
בפרק ע"ט משוחח אלי דקל על האכזבה הגדולה מההאזנה ומ"האמצעים המיוחדים" במלחמת יום הכיפורים. בשיחה טוען דקל כי חיל המודיעין הקדיש את עיקר משאבי האיסוף שלו לפיתוח יכולות האזנה. לדבריו, הפניית המשאבים הרבים לתחום זה, כולל משאבי כוח אדם איכותי, פגעה קשות באמצעי האיסוף האחרים ובאיכות כוח האדם בחטיבת המחקר באגף המודיעין בצה"ל. בעקבות פיתוח אמצעי ההאזנה, האמין הפיקוד העליון שבידי צה"ל יש מטה קסמים שיתריע בבוא העת על מלחמה כי תבוא.
בשיחה מנתח דקל את הרקע ההיסטורי ליצירת מערכת איסופית מעוותת שבה פיתח המודיעין "אוזני ענק" על חשבון "עיניים עצומות למחצה" (מודיעין חזותי המופק בעיקר מצילומי אוויר) ו"פה זעיר" (מודיעין המופק מסוכנים). מנגד, המצרים לאחר מלחמת ששת הימים, שבה הם נוכחו לדעת כי למודיעין הישראלי יש יכולות האזנה טובות, פיתחו שיטות הגנה פשוטות ויעילות המבוססות על צמצום השימוש בתקשורת האלקטרונית. מכיוון שהמצרים היו היוזמים למלחמת יום הכיפורים, הם הכינו פקודות כתובות מוכנות מראש שהיו שמורות בכספות הדרג המסתער או הועברו מהמטכ"ל לדרג המסתער באמצעות רצים על אופנועים.
דקל טוען שהשיטות שבהן פעלו המצרים היו יעילות (לפחות בי