Blog Layout
מצרים במצוקה. האם על מדינת ישראל לסייע לה?
ד"ר מיכאל ברונשטיין
15.07.2020
מבוא למאמרו של ד"ר ברונשטיין
מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון,[1] פירסם ב־17.06.2020 נייר עמדה של אלוף משנה (במיל') ד"ר ערן לרמן בנושא "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל",[2] שעיקרו ..."המשטר המצרי ניצב בעת האחרונה בפני שורה של אתגרים מן המעלה הראשונה. על ישראל, שיש לה אינטרס חיוני ביציבותה של הגדולה בשכנותיה, לסייע (מתוך מודעות למגבלות כוחה והשפעתה) בכל היבט אפשרי – בזירה המדינית (בארה"ב ומול האיחוד האירופי), בהיבטים ביטחוניים ובתחומי הרפואה והמים."..
במאמר מונה המחבר שורה של קשיים כלכליים במצרים הנובעים ממגפת הקורנה בעיקר, אך גם מאתגרים ביטחוניים מול אתיופיה, לוב טורקיה ודאע"ש בסיני. הוא מעלה חשש כי הנשיא עבד אל־פתח א־סיסי יתקשה להתמודד עם הקשיים ולכן ממליץ בחום לתמוך ביציבותה של מצרים.
כל המעיין במחקריו של ד"ר לרמן מגלה עד מהרה כי הוא תומך ללא עוררין במשטרו של הנשיא סיסי, ללא כל קשר לקשיים הנוכחיים של המשטר. כך, למשל, במאמר שפורסם באפריל 2018, הוא כותב בין היתר ..." יציבותו של המשטר המצרי, ויכולתו להמשיך ולקדם יעדים כלכליים שאפתניים ומאבק צבאי ורעיוני בטרור, חשובה לישראל ולשכנותיה בים התיכון".[3]
בלהיטותו כי רבה לסייע למשטרו של הנשיא סיסי, מציע ד"ר לרמן גם את העצה השחוקה הבאה:..." ישראל יכולה לתרום משמעותית – מניסיונה הייחודי כמובילה בתחום זה בעולם – בכל הקשור לניהול מושכל של משק המים". ידוע כי מנהיגי ישראל לדורותיהם הציעו לסייע למצרים בתחומי החקלאות והמים, וההצעות נדחות שוב ושוב על ידי המצרים, שבוחרים להסתייע במדינות אחרות.[4] אני מציע לד"ר לרמן לבדוק מדוע מצרים דוחה שוב ושוב את הצעות הסיוע של ישראל. ייתכן שהוא יגלה כי הצעות אלו רק משפילות את מצרים ומערערות את היחסים השבריריים בין המדינות.
אני סבור שמצרים חווה קשיים כלכליים כבדים המצעידים אותה לקראת מצב של חדלות פירעון. מקור הקשיים אינו במגיפת הקורונה, אלא בביצוע שורה של מיזמים גרנדיוזיים ללא ביסוס כלכלי, כגון פרויקט "התעלה החדשה" והפניית עשרות מיליארדי דולרים - שאינם מוזכרים כלל במאמריו של הד"ר לרמן - להתעצמות צבאית חסרת פשר.[5]
המאמר שלהלן הוא תגובתו של ד"ר מיכאל ברונשטיין[6] למאמר המפריך את דברי לרמן על ידי תקיפת אופן הניתוח של ד"ר לרמן.
אלי דקל-דליצקי
14.07.2020
תגובה למאמר "מצוקותיה האסטרטגיות של מצרים: משמעויות לישראל
ד"ר מיכאל ברונשטיין. 13.07.2020
מאמרו של אלוף משנה (מיל') ד"ר ערן לרמן השאיר אצלי סימני שאלה לא מעטים ולא קטנים. רובם נובעים לעניות דעתי מההצגה הלא-סיסטמאטית של הדברים, בניגוד למצופה מחוקר באקדמיה. נזכיר את הכלל הידוע: הצגת הנתונים יכולה להשכיל את הקורא, עלולה ליצור אצלו דעה מוטעית ועשויה להשאירו במצב מעורפל, כל זה בלי לשקר בעובדות לכשעצמן. המאמר מתחלק לשלושה חלקים: מצבה הכלכלי של מצרים, הבעיות הצבאיות (המוסוות במילה המכובסת "אתגרים") וההמלצות למדינת ישראל.
המצב הכלכלי של מצרים
הנתונים המובאים במאמר אינם מביאים את ההרכב הבסיסי של הכלכלה המצרית: הכנסות מצרים מיצוא סחורות ושירותים עומדות על כ־55 מיליארד דולר.[7] מתוך זה ההכנסות מתיירות[8] מהוות 20%, ומתעלת סואץ כ־10%. בנוסף לכך כ־25 מיליארד דולר מגיעים מכספי ההעברה, דהיינו מהכסף שמכניסים אזרחי מצרים העובדים מחוץ למדינה.
המאמר קובע כעובדה שהכנסות אלה ירדו בתקופה האחרונה בגלל מגפת הקורונה, אך יש להטיל ספק בדבר. ההכנסות מתיירות ירדו, בעיקר בגלל המצב הביטחוני במדינה בתקופת הנשיא הקודם מורסי ולא חזרה לרמה הקודמת. זאת, בניגוד לנתונים הרשמים של ממשלת מצרים. עצם העובדה ש"הממסד" הציג לפני הקורנה מצג שווא של "עסקים כרגיל" אומר הרבה ומן הדין היה להזכיר עובדה זו.
מיזם הפיתוח הגדול של "תעלת סואץ החדשה" כשל, וההכנסות מהתעלה קטנו בהשוואה להכנסות שקדמו לו. כל זה קרה, כמובן, עוד לפני הקורונה ודי אם נזכיר את הפיתוח של "הנתיב הצפוני"[9] כאלטרנטיבה למעבר בתעלת סואץ כיום.
לצד ההכנסות היורדות אל לנו לשכוח את ההוצאות העולות. ביניהם כאלה הנובעות מבניית "הבירה החדשה" והחזקת הצבא הגדל בקצב מדהים, אשר לכאורה אין לו היגיון. ושוב – לפי הנתונים המצריים הרשמיים לשנת 2015, ההוצאה לצבא עומדת על 4-5 מיליארד[10] דולר המהווים כ־8% מהתקציב השנתי סכום זה בלתי ריאלי בעליל. המכון הרוסי המתמחה במזרח התיכון[11] "תיקן" את הוצאות הביטחון במצרים ל־11.2 מיליארד דולר' ואין זה הבדל של מה בכך![12]
הבעיות הצבאיות במצרים
ידוע לנו שמצרים קונה מערכות נשק מתקדמות בכמויות גדולות וממדינות שונות.[13] העלות הכוללת של רכש זה מסתכמת בעשרות מיליארדי דולר. יש להניח כי רכש זה נעשה ב"הקפה", על חשבון תגליות הגז אשר נמצא במים הכלכליים של מצרים. הבעיה היא שמחירי הנפט והגז נמצאים בירידה מתמדת. הן משום שארה"ב שהייתה יבואנית אנרגיה, הפכה ליצואנית, הן משום שמתגלים שדות גז חדשים, מה שמגדיל את ההיצע וגורם לירידת מחירים. כל האמור לעיל אינו מבשר טובות לחוב החיצוני של מצרים המבוסס על שיעבוד ההכנסות העתידיות מהפקת גז בים התיכון. נשאלת השאלה מה הצפי למקרה של חדלון הפירעון (או בפשטות: פשיטת הרגל של המדינה).
טורקיה, בברית עם "לוב הטורקית", והשתלטה על המים הכלכליים של מצרים בנתיב בו מתוכנן לעבור צינור גז לייצוא משדות הגז של מצרים, יוון, קפריסין (היוונית) וישראל. הדבר נוגד את החוק הבינלאומי, אך הכוח גובר על החוק. היה צפוי שמצרים תיתן מענה צבאי-ימי לגזל הכלכלי ולסטירת הלחי לכבוד הלאומי. לשם כך היתה צפויה ברית בינה לבין יוון וישראל אך הדבר לא קרה במציאות. האם הצי המצרי מתכוון לתת "תגובת יחיד" לאיום הזה? האם הוא בנוי לכך? במאמר אין כל רמז לסוגייה זו.
המאמר מזכיר את הסכר אשר נבנה באתיופיה. על פניו הסכסוך כיום בין מצרים לאתיופיה נסוב על תקופת מילוי המאגר הצמוד אליו. מדובר בבעיה זמנית בלבד, שכן "מאגר נאצר" של סכר אסואן יכול לתת מענה לכל תקופת המילוי. הבעיה הגדולה של מצרים בתחום המים אינה הסכר! הבעיה שמצרים מפתחת עוד ועוד שטחי עיבוד חקלאיים חדשים, כאשר כבר כיום (לפני הסכר באתיופיה) היא ב"משיכת יתר" מהמוקצב לה בהסכמי חלוקת המים. זו דוגמה לתכנון חפוז ולניהול בזבזני, או אף גרוע מכך. בלי להבין את ה"מסגרת" הזאת, כלומר של יעילות המשטר, אין טעם לדבר על היחס אליו ועל האופציה לסייע לו.
מן המפורסמות הוא שצבא מצרים בזבזני עד מאוד. מיליארדים של דולרים (בלי להגזים) מושקעים במאגרי נשק ובמאגרי ותחמושת דלק תת-קרקעיים. זאת הוצאה מיותרת לחלוטין, אלא אם כן מדובר בהכנות יסודיות למלחמה כללית או מוגבלת. כאן עולה מיד השאלה של הפריסה של אותם אתרי התשתיות. גם אדם נטול השכלה צבאית מתקדמת יגיע עד מהרה למסקנה שמדובר בפעולה נגד ישראל. האתרים נבנים בסיני או בצמוד לתעלה, הרחק מזירות ההתמודדות האחרות. "מלחמת דאע"ש" בסיני יוצאת כמובן מהכלל הזה בהיבט הגיאוגרפי, אך היא אינה זקוקה למאגרים מסוג זה.
הצבא המצרי אינו רק צבא למימוש צורכי הביטחון של מצרים. עוד מימי הנשיא מובארכ החל הצבא לשמש זרוע לביצוע מיזמים שונים שאין כל קשר בינם לעשייה הצבאית. שלטונו של הנשיא סיסי העצים מאוד תופעה זו עד כי נוצר מצב ש"צבא מצרים הוא צבא שיש לו מדינה". הצבא המצרי כיום עוסק במיזמים, כגון הרחבת תעלת סואץ, בניית עיר בירה חדשה והקמת חממות ענק לגידול ירקות ליצוא. נושא מרכזי זה אינו מוזכר במאמרו של ד"ר לרמן. אני סבור שללא נושא זה קשה להבין את משטרו של הנשיא סיסי כיום.
ההמלצות למדינת ישראל
אחרי שעשינו "תיקונים" אלה, הפכה התמונה להרבה פחות "חדה". בהתאם לכך, ה"המלצה הפוליטית" של המחבר נעשית יותר בעייתית. כאן המקום לציין כי ההמלצה באה ללא ביסוס אמיתי, חוץ מהאמירה הכללית ש"האינטרס של ישראל הוא לחזק את סיסי". דווקא את ה"אינטרס" הזה היה צריך לבסס. הדבר מורכב ללא ספק ואיני מתיימר לתת עצות לממשלה כאשר אין לי נתוני רקע, כגון מה הצפי לתגובה של ארה"ב אם מצרים (תחת סיסי או תחת יורשו) תבטל את מגבלות הסכם השלום, אשר היא (ארה"ב) ערבה לו?
באין לי את היכולת לתת מענה לשאלת תגובת ארה"ב, אתמקד רק בנקודה האתית. נכון לעכשיו, ארה"ב ואירופה לוחצות על מצרים בעניין זכויות האדם. בלי להדגיש זאת במיוחד, אך במובלע הציע המאמר שישראל תפעל להחליש את הלחץ הזה. זה אינו ראוי בעיני, אך נותרה גם השאלה הצינית: מה יהיה עם הנימוק "שאנו המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון"? אכן היחידה, אך גם היא אינה מתרגשת מאנטי-דמוקרטיות של כל היתר, בערך כמו שבשנות ה-30 לא התרגשו מהפרות זכויות האדם (האדם היהודי) בגרמניה של היטלר. אולי הדוגמה קצת קיצונית, אך אין להתעלם מהשאלה העקרונית.
המאמר הציע שישראל תעודד השקעות מארה"ב, על מנת לתמוך בכלכלת מצרים. כל זה טוב ויפה, אך מדובר במדינה הנמצאת בסכנה של פשיטת רגל כלכלית, בגלל "היעילות היתירה" של המשטר (או בגלל הכוונה נסתרת למלחמה). במילים אחרות: ישראל תיתן למשקיעים עצה "טובה" לסכן את כספם! האם זה אתי? מה הייתם אומרים עם יועץ ההשקעות שלכם יציע להשקיע במסלול בעל סיכון גבוה רק משום שהדבר נוח לו? כמובן שאפשר להחזיק בגישה המקיאווליאנית של הפרדה בין הפוליטיקה והאתיקה, אך האם ראוי לנו לעשות כן?
סיכום
אחזור לתזה ההתחלתית. כל השאלות האלה לא היו עולות אילו המאמר היה נותן הצגה סיסטמאטית. ייתכן שאז גם היינו מקבלים תשובות רציניות, אך הצגת הדברים שיש לה רק חזות של סיסטמה (ההצגה ה"כאילו מדעית") - מערפלת את הנושאים החשובים שעל הפרק ומסכנת את הקורא בהסקת מסקנות בלתי מבוססות.
הערות
[1]. JISS
[2]. https://jiss.org.il/he/lerman-egypts-strategic-difficulties/
[3]. לרמן ערן, הסתיו המצרי? תקוות ודאגות בפתח הכהונה השניה של סיסי, 11.04.2018
https://jiss.org.il/he/lerman-egyptian-fall/
[4]. בשנים האחרונות מצרים מפתחת, באמצעות מומחים זרים, חממות ענק ובונה אין סוף מפעלים לטיהור ולהתפלת מים
[5]. ראו סדרת מאמרים שלי ושל אחרים בנושא בכלכלה והתעצמות צבא מצרים באתר http://www.dekelegypt.co.il./
[6]. מיכאל ברונשטיין הוא ד"ר למתמטיקה ועוסק שנים רבות גם בחקר היסטוריה. מיכאל ערך וכתב חלק ניכר מהספר "ניצחון בסבירות נמוכה – אמיתות על מלחמת יום הכיפורים", הוצאת שרידות 2017.
[7]. נכון לשנת 2018.
[8]. בשנת 2010, שהייתה שנת השיא בתיירות, נכנסו למצרים כ־15 מיליון תיירים וההכנסות עמדו על 12.5 מיליארד דולר. עקב הפלת מטוס התיירים הרוסי מעל סיני בשנת 2015 והפסקת התיירות מרוסיה וממדינות אחרות, צנחה ההכנסה ל־5.9 מיליארד דולר. כל הניסיונות להחזיר את היקף התיירות לקדמותו כשלו. בשנת המס 2017/2018 פרסם משרד התיירות המצרי כי למצרים נכנסו כ־10 מיליון תיירים וההכנסות הגיעו ל־7.6 מיליארד. שנה לאחר מכן פרסם משרד התיירות כי למצרים נכנסו 11.6 מיליון תיירים ההכנסות מתיירות הגיעו ל־12.6 מיליארד דולר. להערכתי, המסתמכת על מחקריו של חוקר מערכות התשתית אלי דקל, נתוני משרד התיירות מוגזמים ביותר.
[9]. נתיב סחר העובר בקוטב הצפוני ומייתר את הצורך במעבר בתעלת סואץ.
[10]. ד"ר יגיל הנקין, מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון, 07.01.2018 https://jiss.org.il/he/henkin-egypt-military/
[11]. אתר החדשות הרוסי "ספוטניק" בשפה הערבית פרסם ב־19.06.2020 כי צבא מצרים הוא החזק ביותר מבין 15 צבאות במזרח התיכון ונמצא במקום ה־9 בעוצמתו מבין 138 מדינות בעולם.
https://arabic.sputniknews.com/infographics/202006191045771302
[12]. אתר אינטרנט המשווה עוצמות צבאיות בין מדינות בעולם קובע גם הוא כי התקציב הצבאי המצרי עומד על 11.2 מיליארד דולר. אתר זה קובע גם כי התקציב הצבאי של הצבא הטורקי עומד על 19 מיליארד דולר. להערכתי, התקציב של צבא מצרים עולה על 11.2 מיליארד דולר, שכן עוצמתו של הצבא המצרי עולה על זו של הטורקי והפער ביניהם לא נראה סביר. https://www.globalfirepower.com/countries-comparison.asp
[13]. נתון המייקר בצורה משמעותית את הוצאות התחזוקה
שתף
Contact Us
Contact Us
זיו מאור מערוץ TOV מראיין את אלי דקל בנושא התנהלות מוזרה של מצרים בעניין החות'ים. כידוע מאז אוקטובר 2023 החות'ים פוגעים בתעבורת אוניות סוחר במצרי באב את מנדב, הגורמת נזק של מיליארדי דולרים לכלכלה המצרית. בפגישה דנים השנים בשאלה מדוע מצרים אינה פועלת צבאית נגד החות'ים. נושא נוסף בשיחה הוא מדוע המוני העם המצרי שונאים את ישראל.
מר אלעזר שטורם מערוץ TOV מקיים סדרת ראיונות עם סא"ל בדימוס אלי דקל-דליצקי בנושא הפקת לקחים מהתנהלות צה"ל מיום השביעי באוקטובר 2023.
בחלק השני שלפניכם ממליץ דקל לשלול מראש אגף המודיעין את התואר "המעריך הלאומי", כדי שיוכל לתפקד כקצין המודיעין של הרמטכ"ל במשרה מלאה, ודעתו תהיה נתונה אך ורק לאספקת מודיעין המאפשר לצה"ל לנצח. את משרת "המעריך הלאומי" ימלא ראש המועצה לביטחון לאומי.
הצעה נוספת של דקל היא לעצור מיידית את העברת בסיסי צה"ל כדי לאפשר הגנה טובה יותר על הישובים במרכז הארץ ובצפונה.
מר אלעזר שטורם מערוץ TOV מקיים סדרת ראיונות עם סא"ל בדימוס אלי דקל-דליצקי בנושא הפקת לקחים מהתנהלות צה"ל מיום השביעי באוקטובר 2023.
בחלק הראשון שלפניכם שולל דקל את הרעיון להוציא את "האפכא מסתברא" מצה"ל ולהכפפתו לראש הממשלה. דקל שולל בכל מכל את תרומת "האפכא מסתברא" וטוען שזהו גוף מיותר.
כמו כן טוען דקל שמהניסיון שניצור מוועדת אגרנט (שמונתה לחקור את כשלי צה"ל במלחמת יום הכפורים) עולה כי הוועדה לא הבינה את כשלי צה"ל באותה מלחמה, ומסקנותיה התבררו כשגויות. הא לראיה - צה"ל הופתע שוב בקונספציה שגויה ולא סיפק לצה"ל התרעה, אפילו לא של מספר דקות. לפיכן כל המצפה לכך שהקמת וועדת חקירה תביא לתיקון כשלי צה"ל במלחמת שמיני עצרת – טועה.
מאז 7 באוקטובר מקיים ד"ר אורי מילשטיין מפגש שבועי עם מומחים כדי לדון במלחמת שמיני עצרת (חרבות ברזל). המפגש שהתקיים ב־27.11.24 עסק בעיקר בשאלה "משמעויות הפסקת האש שהוכרזה בין צה"ל לכוחות החיזבאללה בלבנון.
במפגש נטלו חלק: ד"ר אורי מילשטיין – מנחה, ד"ר חיים אסא, עו"ד אוהד בן אהרון, ד"ר משה ברנט, סא"ל (בדימוס) אלי דקל, פרופ' אלישע הס, תא"ל במיל' אמציה חן – פאצי, ד"ר עדנה פשר, מר אלכס צייטלין, וסא"ל (בדימוס) דן שיאון.
סרטון זה מרכז רק את דברי אלי דקל ואת התגובות לדבריו בדיון. הטיעון המרכזי של דקל הוא שמכיוון שממשלת ישראל לא הכריזה על כוונתה להכריע את חיזבאללה, ומכיוון שצה"ל לעת הזו אינו מסוגל לבצע משימה זו, מראש מדובר ב"סבב" המסתיים בהסכמה כלשהי להפסקת אש. בדיון טוען דקל שקונספציית ה"גריעות" (פשיטות לצמצום יכולות האויב) הוכחה כקונספציה שגויה ועל צה"ל לחזור לחתירה לניצחון. כדי שצה"ל יוכל לנצח במלחמות עליו לעבור מהפכה תודעתית ולהחליף את שדרת הפיקוד העליון.
הדיון המלא פורסם באתר אתר "לעומק" של ד"ר אורי מילשטיין בשני חלקים בקישורים:
https://www.youtube.com/watch?v=R9hsoBE3gfM&t=2697s
https://www.youtube.com/watch?v=
זהו החלק השמיני והאחרון מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
בחלק זה מביעים משתתפי הדיון את דעתם על הגורם המרכזי הדרוש תיקון בהתנהלות צה"ל. ד"ר מילשטיין מציע להקים מכון לביטחון לאומי שיכשיר את הפיקוד בצה"ל ואת ההנהגה הפוליטית במדינה לנהל את צרכי הביטחון של ישראל.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=Youz3FUViyI&t=1698s
הדיון בערוץ מילשטיין פורסם בשם "סא"ל (בדימוס) אלי דקל: אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית על המלחמה. כל המלצות ועדת אגרנט נכשלו"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 זהו חלק שביעי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה עוסק אלי דקל בהפקת לקחים ובהמלצות כיצד לשפר את יכולות צה"ל והמודיעין. דקל טוען שוועדת חקירה בנוסח וועדת החקירה שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים אינה הפתרון לשיפור יכולות צה"ל. לדבריו, כיום מתברר שהוועדה לא הבינה את כשלי המודיעין והמליצה לבצע שינוים שכיום מתברר שהם היו חסרי תועלת. בהמשך מעלה דקל מספר המלצות לשיפור המצב. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=Youz3FUViyI&t=1698s הדיון בערוץ מילשטיין פורסם בשם " סא"ל (בדימוס) אלי דקל: אין צורך בוועדת חקירה ממלכתית על המלחמה. כל המלצות ועדת אגרנט נכשלו"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 החלק השישי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה מנתחים ד"ר מילשטיין וד"ר ברונשטיין את מקור כשלי צה"ל שלדעתם נובע מכך שמדינת ישראל חדלה מלחתור להיות "אור לגויים" וצה"ל נשרך אחר תרבות המערב ונוהה אחר מכוני מחקר המאוישים בידי בכירים לשעבר במערכת הביטחון שתרומתם כיום לצה"ל מועטה. החלקים הבאים שיפורסמו בהמשך, יעסקו בהפקת לקחים ממלחמת שמיני עצרת. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
ד"ר אורי מילשטיין, ד"ר מיכאל ברונשטיין ואליהו דקל-דליצקי י"ח בחשוון ה'תשפ"ה 19.11.2024 זהו חלק החמישי מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל. בחלק זה מנתח אלי דקל את תפקידי המודיעין בצה"ל ואת יישומם במהלך מלחמת שמיני עצרת. מהניתוח עולה כי המודיעין הצבאי במלחמה והשב"כ כמעט "לא סיפקו את הסחורה" ולעומת זו ה"מוסד" הפליא לעשות. מדברי דקל עולה כי מאז מלחמת ששת הימים המודיעין בצה"ל הולך ודועך. אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
החלק הרביעי הוא מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
חלק זה הוא דיון המסכם מה שנאמר בחלקים הקודמים, שעסקו באי המוכנות של צה"ל והמודיעין למלחמה.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין
בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg
שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
החלק השלישי הוא מדיון מוסרט שעסק בהפקת לקחים ממלחמת "שמיני עצרת" ("חרבות ברזל"). בדיון בראשותו של ד"ר אורי מילשטיין נטלו חלק ד"ר מיכאל ברונשטיין וסא"ל (בדימוס) אלי דקל.
חלק זה עוסק ביכולותיו המוגבלות של צה"ל כפי שהתגלו במהלך המלחמה. הסרטון הוא השלישי בסדרה בת שמונה חלקים העוסקים בלקחים מהמלחמה ובהמלצות לתיקון כשלים שהתגלו במהלכה. בחלק זה של הדיון טוען הד"ר אורי מילשטיין שהמקור לכשלי צה"ל במלחמה נובע מתפיסה שגויה של צה"ל לפיה פסו המלחמות הגדולות וכי ארגונים לא מדינתיים (ארגוני חבלה) לא יכולים לנהל מלחמות כמו מדינות.
אפשר לצפות בחלק זה של הדיון ובחלקים נוספים בערוץ היוטיוב "לעומק" של ד"ר מילשטיין
בקישור: https://www.youtube.com/watch?v=qG-Bjbz2xbg
שם הסרטון באתר של ד"ר מילשטיין – "סא"ל אלי דקל: שום מדינה בהיסטוריה לא קיבלה התרעה נכונה ממלחמה, וציפייה להתרעה היא עבודת אלילים!"
