Blog Layout
אלי דקל-דליצקי
22.09.2020
מבוא
מאמר זה נכתב בהמשך למאמר "כוחות היבשה בצבא מצרים. סקירה כללית וסיכום תכניות רכש" שהתפרסם בתאריך 29.04.2018.[1] במאמר זה אסקור את המאפיינים הכלליים של כוחות היבשה, כולל אמצעי הלחימה שנרכשו מאז תפיסת השלטון ע"י עבד אל־פתח א־סיסי. כמו כן אסקור את מגמות הרכש בעתיד. המאמר מבוסס על חומר גלוי ויש לקחת בחשבון שהמצרים מצליחים להסתיר פרטים חשובים על צבאם מעין הציבור.
רקע
מאז ראשית המאה העשרים, הצבא המצרי הוא הצבא הגדול ביותר באפריקה ובמדינות ערב. עד למלחמת יום הכיפורים -בהשראת ברית המועצות - עיקרו של הצבא היה צבא היבשה שהיה מבוסס ברובו על כוחות חיל רגלים. אחר מלחמת יום הכיפורים וקריסת ברית המועצות, החל הצבא המצרי לרכוש חימוש מערבי ולהוציא מהשירות את החימוש הסובייטי, אבל המבנה הבסיסי של כוחות זרוע היבשה נשאר באופן מובהק רוסי, לאמור עושר בארטילריה ובהגנה אווירית החל מרמת החטיבה.
לאחר קבלת סיני בעקבות הסכם השלום עם ישראל, החלו כוחות היבשה בצבא המצרי בתהליך התעצמות אשר נמשך עד לימינו. תהליך זה החל בהפיכת 5 דיביזיות החי"ר לדיביזיות ממוכנות ובמקביל בניית 2 דיביזיות משוריינות נוספות. אמצעי הלחימה הוסבו מנשק סובייטי ישן ברובו, לנשק אמריקאי חדיש יחסית, פרט לכלי נשק שהוכיחו עצמם במלחמת יוה"כ, כגון התותח הנגרר 30-D.
סד"כ סדיר
הצבא המצרי הוא צבא סדיר ביסודו ומונה כ־440 אלף חייל.[2] בזרוע היבשה נמצאים כיום 16 דיביזיות: 4 שריון, 9 ממוכנות, ו־3 הן דיביזיות "חי"ר קל" (יבואר בהמשך). בנוסף לכך יש עוד מספר גדול של יחידות עצמאיות הכוללות: 2-4 חטיבות חי"ר, 5 חטיבות ממוכנות, 4 חטיבות טנקים, 2 חטיבות טילי קרקע־קרקע, 17 חטיבות תותחים, 6-8 אגדי נ"ט, 8 חטיבות הנדסה, 6-8 אגדי נ"ט, 3-8 אגדי קומנדו, 5 אגדי גישור, חטיבת הנחתה אווירית ממסוקים, חטיבת נחתים, 2 חטיבות צנחנים, 3 יחידות עילית לפעולה בעורף האויב, 5 גדודי הגנת חופים, ו־4 גדודי משמר גבול.
על מנת לקבל תמונה בהירה של עוצמת כוחות היבשה יש למנות למעשה את מספר החטיבות כמו שמופיע להלן:
הנתונים שמניתי מבוססים על מחקרים גלויים. אני סבור שהם מיושנים ואינם משקפים את הסד"כ כיום, אך מחוסר במשאבים, אין ביכולתי להוכיח זאת. להערכתי יש להוסיף לסד"כ עוד שתי חטיבות טק"ק ועוד מספר חטיבות הנדסה שהוקמו לצורך מיזמי הפיתוח האזרחי שהצבא נוטל בהם חלק.
מילואים
מערך המילואים מונה כ־480 אלף חיילים. אין מסגרות לוחמות במילואים כמו אוגדות המילואים של צה"ל למשל, ולכן לכאורה, כוחות המילואים נועדו להשלמת תקנים ואבידות. בשנים האחרונות הרחיבה מצרים מאוד את מערך מחסני החירום שלה ובהם אלפי כלים מודרניים, כגון: טנקי אברהמס M1A1, טנקי פטון M-60, נגמ"שים M-113 וברדלי. אני משער כי צבא המילואים מיועד גם להרחבת מסגרות לוחמות בכוחות מילואים, כגון תוספת של פלוגת לכל גדוד. בצילומי הלוויין נראים, לעיתים רחוקות, בגדוד טנקים 45-50 טנקים, ו־45 נגמ"שים.
אמצעי לחימה עיקריים
מכוני מחקר בעולם[3] טוענים שזרוע היבשה במצרים מצוידת באמצעי הלחימה הבאים:
• 4,200 טנקים. 1,100 מתוכם טנקי אברהמס M1A1, 1,700 פטון M-60, 500 T-62, 200 רעמסס (טנק T-55 שעבר שדרוג על ידי הסינים), ו־600 טנקי T-55 ("מקוריים").
• 11,700 נגמ"שים.
• 1,100 תותחים מתנייעים.
• 2,100 תותחים נגררים.
• 1,100 מטולי רקטות.
מהמעקב השוטף שלי אחר צבא מצרים עולה תמונה שונה במקצת. אני טוען כי בצבא הסדיר יש לפחות 1,300 טנקי אברהמס, ועוד כמה מאות טנקים מסוג זה, באתר המרכזי לאחסון טנקים בדהשור (קיבולת 2,000 טנקים). במערך הסדיר משרתים כ־1,000 טנקי פטון וסביר ביותר שלפחות 700 טנקים נמצאים במחסני החרום בדהשור. במערך הסדיר יש ככל הנראה 2-3 דיביזיות ממוכנות המצוידות בציוד רוסי[4] והן מצוידות בכ־300-450 טנקי T-62.
טנקי רעמסס וטנקי ה־T-55, לא נראים ביחידות או במפגנים וקרוב לוואדי שהם יצאו כליל מהשרות. הסד"כ המצרי (סדיר ומחסני חירום אכן כולל אם כן למעלה מ־4,000 טנקים, מרביתם הם אמריקאיים פטון ואברהמס. אין בידי כלים לבחון נכונות נתוני מכוני המחקר באשר לתותחים ולנגמ"שים. מה שידוע לי בוודאות הוא כי מחסני החירום, שהורחבו מאוד בשנים האחרונות, מאוחסנים אלפי נגמ"שים מסוג M-113 וברדלי, ואלפי תותחים מעבר למצוי בצבא הסדיר.
היערכות
בגבול מצרים - לוב ערוכות שתי דיביזיות, האחת ממוכנת ושניה משוריינת, שתפקידן למנוע זליגת כוחות איסלמיסטיים מלוב לעבר מצרים. במרחב אלכסנדריה ערוכה דיביזיה ממוכנת, שלהערכתי נועדה לשמש ככוח ההנחתה הימי העיקרי במקרה של עימות עם ישראל.[5] במרחב קהיר ערוכות שתי דיביזיות נוספות וכן שלוש דיביזיות חי"ר קלות (לא סומנו במפה), שתפקידן לאבטח את המשטר. 7 דיביזיות של צבא מצרים ערוכות לאורך תעלת סואץ, ודיביזיה ממוכנת ערוכה בסיני. בנוסף לדיביזיה זו ערוכים בסיני עוד למעלה ממאה גדודים מסוגים שונים (חי"ר, הנדסה, גישור, נ"מ, אספקה ועוד).
הסכם השלום מתיר למצרים להיערך בסיני בכוח שלא יעלה על דיביזיה ממוכנת (41 גדודים). מיום חתימת ההסכם מנסים המצרים, ללא הרף, לכרסם בהסכם המגביל את נוכחותם בסיני ומכניסים לסיני כוחות נוספים. כך, למשל, עד לשנת 2010 נבנו בסיני מחנות קבע לכ־120 גדודים וכיום יש בסיני מחנות צבא בקיבולת של כ־170 גדודים. בשנים האחרונות מנהלת מצרים מאבק מול כוחות איסלמיסטיים המפגעים בצבא מצרים, וישראל "התירה" למצרים להכניס לסיני כוחות מעבר למוסכם. על פי הודעת רמטכ"ל צבא מצרים מפברואר 2018, בסיני ערוכים 88 גדודים עם 42 אלף חיילים, כלומר כוח בהיקף של כשתי דיביזיות. אני חולק על רמטכ"ל צבא מצרים ומעריך שבסיני יש כיום כוחות בהיקף של 170 גדודים שהם למעשב סד"כ של כשלוש דיביזיות. היערכות הכוחות בסיני היא להערתי כדיביזיה בצפון סיני במרחב רפיח – אל־עריש, כדיביזיה במרכז סיני במרחב רפידים ודיביזיה נוספת בדרום סיני במרחב ראס סודר – אבו רודס – א־טור – שארם א־שיח. להערכתי, הכוחות בסיני אינם קבועים ומוחלפים לפרקים בכוחות הערוכים לאורך התעלה על מנת לאפשר למפקדי צבא מצרים להכיר את זירת הלחימה בסיני.
פיקודים מרחביים
מצרים מחולקת גיאוגרפית לששה פיקודים צבאיים מרחביים. מדובר במפקדות שתפקידן העיקרי הוא לספק שירות לוגיסטי ומנהלתי לכוחות הצבאיים החונים בגזרתם. מבחינה אופרטיבית מפקדי הפיקודים אחראים להגן על המתקנים האזרחיים בחיוניים בגזרתם. הם עושים זאת בסיוע הכוחות החונים בגזרתם או באמצעות כוחות מיוחדים המגויסים במיוחד לצורך אבטחה.[6] להלן רשימת הפיקודים:
• פיקוד צפון – מפקדת הפיקוד באלכסנדריה. הפיקוד אחראי על גזרת הדלתא ומרחב אלכסנדריה.
• פיקוד מערב – מפקדת הפיקוד בסידי בראני. בגזרת הפיקוד ערוכות שתי דיביזיות שמתפקידן להגן על גבול מצרים – לוב. לא ברור עד כמה מעורב הפיקוד בתכנונים האופרטיביים במקרה של עימות צבאי בין המדינות.
• פיקוד מרכז - מפקדת הפיקוד בקהיר. המפקדה אחראית על מתן שרותי מנהלה לכלל הכוחות החונים במרחב קהיר.
• פיקוד התעלה - מפקדת הפיקוד שכנה בעבר באבו כביר. עד מלחמת יום הכיפורים, היה הפיקוד אחראי על מרחב קהיר- תעלת סואץ. לא ברור אם פיקוד זה קיים עדיין.
• פיקוד דרום – מפקדת הפיקוד באסיוט. המפקדה אחראית על עמק הנילוס ולרשותה עומדות כמה חטיבות עצמאיות.
• פיקוד ים סוף – המפקדה שכנה בעבר בע'רדקה. ולרשותה הועמדו מספר חטיבות עצמאיות שמתפקידן לאבטח את מפרץ סואץ וחוף הים האדום. יתכן שמפקדה זו אוחדה עם מפקדת מושל דרום סיני, ומקומה הועתק ל־א טור.
בנוסף לפיקודים המרחביים, הוקמו בסיני שתי מפקדות שתפקידן דומה לשל פיקוד מרחבי. האחת "מפקדת מושל צפון סיני" שמקום מושבה באל עריש, והשניה בא־טור "מפקדת מושל דרום סיני", האחראית לכלל המנהלות ולאבטחת מתקנים בדרום סיני. ייתכן ואחריותו של מושל דרום סיני הורחבה גם לגדה המערבית של מפרץ סואץ וחוף הים האדום, במקום מפקדת פיקוד ים סוף.
מפקדות אופרטיביות
שרשרת הפיקוד האופרטיבית על צבא מצרים מתחילה בנשיא, המוגדר בחוק כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. בשעת חירום יש לנשיא יש מוצב פיקוד ומשם הוא מנהל את המערכה המדינית בעיקר. בשעת הצורך הוא מגיע למוצב הפיקוד הכללי של הצבא. מתחת לנשיא נמצא שר ההגנה שלמעשה שולט בפועל על הצבא בכל ימות השנה. לצורך זה יש לו מוצב פיקוד משל עצמו המשמש אותו בעיקר בשגרה. מתחת לשר ההגנה נמצא הרמטכ"ל. לרמטכ"ל, כמו לכל שרשרת הפיקוד שמתחתיו – עד לרמת החטיבה, יש שני מוצבי פיקוד: לשגרה, והשני, במקום שונה,[7] לחרום. למטה הכללי, כמו ליתר העוצבות, יש מוצב פיקוד קדמי, בו נמצא המפקד ולצידו קבוצה מצומצמת של קצינים אגמ"יים. לבעלי התפקידים בתחום כוח אדם ולוגיסטיקה יש מוצב פיקוד נפרד.
מתחת לרמת השליטה המטכ"לית נמצאות מפקדות של שתי ארמיות השדה, השולטות על רוב הגייסות של כוחות היבשה. בשנים האחרונות הוקמה מפקדה חדשה בשם "מפקדת הכוחות המזוינים בסיני" המכונה גם "מפקדת פיקוד מזרח.[8] המדובר במפקדה בין המטכ"ל לארמיות השדה.
מערך ההדרכה
הצבא המצרי מנהל שרשרת ארוכה מאוד של בתי ספר תיכוניים מקצועיים המכשירים את הנוער לקראת שירות בצבא. לאחר הגיוס יש בזרוע היבשה 55 בסיסי הדרכה[9] בהם החייל עובר טירונות עבור טירונות ולאחרי הוא יוצב ליחידה בהתאם להכשרתו. עד מלחמת יום הכיפורים מנה מערך ההדרכה של זרוע היבשה 55 בסיסי הדרכה ומבניהם: 5 בסיסי הדרכה לחי"ר (לקרביים, לנגדים, למקצועות, לתומכי לחימה בשדה ולג'ובניקים), 3 בסיסי הדרכה לשריון ועוד. בנוסף לבסיסי ההדרכה, בכל מקצוע צבאי מרכזי כגון חי"ר שריון קשר מודיעין, קיים גם בית ספר המגבש את תורת ההפעלה ומכשיר בד"א ואנשי מקצועות מיוחדים כגון: רגמים, מפעילי מערכות נ"ט ועוד.
בד בבד להכשרת החיילים קיימת מערכת הכוללת לפחות 5 אקדמיות לקצינים: האקדמיה הכללית לקצינים, טייס, ים, אוויר, הגנה אווירית. קורס הקצינים הוא לפחות בן שנתיים. בסיום הלימודים מוענקת למסיימים קצונה ותואר אקדמי. בנוסף קיימות מסגרות לימודים אקדמיים גבוהים למיועדים לתפקידי פיקוד בכירים.
בנוסף למערכת בסיסי ההדרכה בתי הספר והאקדמיות, קיימים בצבא המצרי שרשרת של מתקני אימונים לתרגול החומר התיאורטי הנלמד במערכת ההדרכה. מבין מתקנים אלו אמנה: 2 מתקנים בנויים לתרגול לוחמה בשטח בנוי, 3 מתקנים לאימוני שדה למפקדים בסדיר ובמילואים, מתקן לאימון יעד מבוצר, ומתקן בסיסי לסדרות אימונים של מסגרות חטיבתיות.
הרחבת הצבא ובניית תשתיות בזרוע היבשה בשנים האחרונות
כחלק מהתהליך ההתעצמות העובר על צבא מצרים, גם זרוע היבשה מתעצמת בהרחבת מסגרות לוחמות, הן בבניית מערכות תשתית להכשרת הצבא למלחמה והן ברכש אמצעי לחימה חדשים.[10] נקודת הזמן לכל אלה היא יולי 2013, מועד עליית הנשיא סיסי לשלטון.
פיקוד ושליטה.
ככל הנראה בשנת 2015 נבנתה בסיני מפקדה על־ארמיונית ששמה כנראה "מפקדת הכוחות המזוינים בסיני". כמו כן הוקמו בסיני שתי מפקדות קדמיות של ארמיות השדה, שתפקידן הוא מנהלתי בעיקרו.[11]
מסגרות לוחמות חדשות.
• בסיני הוקמו שני אגדי גישור סער ובתעלת סואץ נערכו מספר רב של יחידות גישור צף כבד מסוג יוניפלוט. יתכן שיחידות הגישור קודמו ממחסנים עורפיים או שהוקמו במיוחד לצורך הרחבת מערך הגישור בתעלה. כך או כך, כיום ניתן לחצות את התעלה ב־40 מעברים[12] ועוד 20 גשרי סער.
• הוקמו שתי יחידות מובחרות נוספות למבצעים מיוחדים: יחידה 888[13] ויחידה 999. עד 2013 פעלה במצרים יחידה 777 בלבד. יחידות עילית אלו הן בהיקף של כחטיבה מוקטנת והן מאומנות לפעול במשימות מודיעיניות בעומק שטח אויב, או לסכל פעולות טרור כגון השתלטות על מטוס וכיו"ב.
• מוקמות 3 דיביזיות קלות לאבטחת המשטר. דיביזיה אחת במחנות הקסטפ שבמזרח קהיר ושתים בעיר הבירה החדשה של מצרים, הנבנית כ־60 ק"מ ממזרח לקהיר. מדובר בכוחות חי"ר מנוידים ע"ג משאיות קלות בעלות כושר עבירות גבוה. בכל דיביזיה יש שתי חטיבות ובכל חטיבה למעלה מ־6 גדודים המצוידים באמצעים לפיזור הפגנות. לעת עתה הוחל באיוש המחנה הדיביזיוני שנבנה במחנות הקסטפ. במחנה אותרו, גדוד חת"מ מתנייעM-109 גדוד הנדסה הכולל דחפורים, ומכוניות מיכל (להתזת מים לפיזור הפגנות?) ומספר רב של משאיות קלות מסוגים שונים. עם סיום עבודות ההקמה של המחנות – צפויים לשרת בהם כ־30,000 חיילים. המידע המופיע לעיל הוא מידע ראשוני בלבד.
• סביב ארבעה שדות תעופה צבאיים במדבר המערבי נבנו מחנות צבא המשמשים לאבטחת השדה, כאשר כל שדה מוגן על־ידי כוח של חטיבה.
הרחבת מערך ההדרכה.
• בהקסטפ שבמזרח קהיר נבנה בסיס הדרכה גדול וחדיש לחי"ר, בקיבולת של כ־9,000 חיילים. להערכתי, הבסיס מיועד לשמש כבסיס טירונים לחיילים שלאחר הכשרתם יופנו לשרת בדיביזיות החי"ר הקלות או בעבודות מטה ומנהלה. בשנת 1973 היו בצבא מצרים 5 בסיסי הדרכה לחי"ר בקיבולת כוללת של 11,700 חיילים. גם אם בסיס זה יחליף את אחד מחמשת בסיסי ההדרכה או אך שתים מהם, הוא לא נועד להדרכת הדרג הלוחם. לפיכך מדובר בגידול משמעותי במערך ההדרכה של החי"ר. לדעתי ההרחבה נועדה לאפשר את הקמת דיביזיות החי"ר הקלות.
תנאי השירות בבסיס זה – כמו בבסיסים חדשים אחרים הם משופרים מאוד. ראו הדגמות בנספחים ג' ו־ד' להלן.
• באזור רובייקי (כ־52 ק"מ ממזרח למרכז קהיר וכ־10 ק"מ מצפון לכביש קהיר - סואץ), נבנה מתקן לאימון מסגרות חטיבתיות. המתקן הוקם באזור ששימש מאז ומתמיד לאימון כוחות היבשה, רק שעתה ה"מתקן התמסד" ונבנו בו תשתיות כגון מטבח מרכזי, משרדי מפקדים, מסגד ועוד.
רכש ושדרוג אמצעי לחימה
מאז יולי 2013, כוחות היבשה בצבא מצרים זוכים לנתח של 22% מכלל עוגת התקציב המופנה לרכש אמצעי לחימה. הטבלה שלהלן מתמצתת אה סוגי הרכש וההשקעה ברכישתם.
מניתוח הטבלה עולה כי עיקר משאבי ההצטיידות מופנה לטנקים למודיעין ולנגמ"שים. נראה כי בצבא מצרים רואים בטנקים ובכוחות היבשה מרכיב עוצמה מרכזי. זאת לעומת "רוחות חדשות" במערב הסוברות כי עידן הטנק חלף, ויש לפעול לביטול המסגרות הצבאיות הגדולות ובמקומן יש להקים כוחות מיוחדים המצוידים באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
רכש ושדרוג טנקים.
בשנת 2018 שדרגה מצרים את סד"כ טנקי הפטון M-60. אין מידע מה כלל השדרוג ועלותו. עד לשנת 2020 ייצרה התעשייה המצרית 875 טנקי אברהמס MIA1, בעלות משוערת של למעלה מחמישה מיליארד דולר. ככל הנראה ייצור הטנקים מסוג זה פסק.[14] והוחלף בחוזה עם הרוסים לאספקת 500 טנקים מסוג .T-90 בעלות של למעלה ממיליארד דולר. הטנקים ייצרו במצרים בקצב של 50 טנק בשנה. כמו כן מצרים מנהלת מזה זמן רב מו"מ לקבלת רישיון לייצור 1,000 טנקי T-72. לטענת המצרים הסיבה למעבר מטנקים אמריקאים לטנקים רוסיים היא עלותם הגבוהה.
ארטילריה.
התעשייה הצבאית המצרית החלה בתהליך לניוד התותח הנגרר 122 מ"מ D-30 על גבי משאית. לתותח וותיק זה יש שם טוב, ובעולם ניסו גם להרכיבו על שלדה זחלילית. כמו כן מצרים מעוניינת להחליף את התותח המתנייע שלה 155 מ"מ M109A2 במשהו אחר. מצרים פנתה לכמה מדינות כדי לבחון את התותח המתנייע שלהם.
נגמ"שים.
מצרים רכשה מארה"ב 930 נגמ"שים אופניים Rg-33L. מדובר בנגמ"ש אופני 6X6 העמיד בפני מוקשים ומתאים ללוחמה נגד כוחות גרילה. בנוסף קיבלו המצרים, כנראה ללא תשלום, 762 נגמ"שים אופניים מסוגMRAP . נגמ"שים אמריקאים אלו הוכיחו עצמם בלוחמה נגד כוחות גרילה באפגניסטן ובעיראק. המצרים קיבלו אף רישיון לייצר כלים אלו ("תמסח") במצרים והם נצפו בסיני. הכמות שיוצרה במצרים אינה ידועה. בד בבד עם הרכש הרחיבה מצרים מאוד את מחסני הרכש בדהשור והם משתרעים כיום על שטח של 304 אלף מ"ר. בשטח שכזה ניתן לאחסן לפחות 6,000 נגמ"שים. באתר נצפו נגמ"שים מסוג M-113 וברדלי. וכאן נשאלת השאלה מדוע מצרים צריכה מחסני חרום בהיקף שכזה?
משאיות ומובילי טנקים.
בשנים האחרונות הכפילה מצרים את סד"כ מובילי הטנקים שלה ובנתה גדודי תובלה חדשים בקיבולת של לפחות 720 מובילים. לפחות חלק מהמובילים מתוצרת רנו בצרפת. בהחלט אפשרי כי בנוסף להגדלת הסד"כ, רכשה מצרים גם מובילים לריענון הסד"כ הישן, אך אין לי מידע על כך. בנוסף למובילים נרכשו 130 משאיות טטרה מצ'כיה ונחתם חוזה אספקה של 220 משאיות נוספות.
טילי קרקע־קרקע.
עפ"י עיתון קנדי היוצא בשפה הסינית, מדינה מזרח תיכונית חתמה חוזה עם סין לאספקת טילי קרקע-קרקע טקטיים מדגם DF-12 M20. טיל זה מקביל לאיסכנדר הרוסי.[15] לקראת מלחמת יום הכיפורים הוכנה במצרים תשתית לקליטת כ־2000 טילי קרקע־קרקע סקאד.[16] לא ברור אם טילים אלה סופקו בפועל. ידוע כי אחרי המלחמה קיבלו המצרים טיל טק"ק דומה, כנראה מקוריאה.
ידוע כי למצרים חטיבת רקטות קרקע־קרקע מסוג פרוג 7. נודע כי המצרים רכשו מידע להקמת מפעל לטילים אלה במצרים.[17] אני משער כי כמות הטילים מסוג זה המצויה כיום במצרים היא מעבר לחטיבה אחת.
צליחה.
המצרים רכשו כמות לא ידועה של מעבורות מתקדמות לטנקים מדגם PMM2M.[18] אני משער כי בכל גזרת חצייה דיביזיונית תמצא לפחות נקודת חציה בת 3 כלים. לפיכך אני מעריך כי נרכשו 15 כלים מסוג זה.
לוויני ריגול.
מצרים רכשה 2 לוויינים לקשר ולריגול והיא נמצאת במו"מ לרכישת לווין שלישי. הדבר יאפשר לה לשפר מאוד את יכולות האיסוף המודיעיני שהוגבלה מאוד מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל
פרוט הרכש, עלותו, ומה מתוכו כבר סופק למצרים ראה להלן נספח ה'. בנספח ו' שלהלן מפורטים המקורות למידע המופיע בנספח ה'.
מה מסתירה מצרים בנושא ההתעצמות הצבאית?
מעיון ברשימות המפורטות של פריטי הרכש המופיעים בנספחים שלהלן, בולטת העובדה שישנם מספר סוגי אמל"ח שלגביהם אין כל מידע על רכש או מגעים לרכש. מבין פריטים אלו אפשר למנות טילי קרקע־קרקע, מערכות קשר ומערכות לוחמה אלקטרונית. לנושא זה הקדשתי מאמר שפורסם באתר האינטרנט שלי "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע".[19]
יש לזכור כי הנשיא גמאל עבד אל־נאצר (1954-1970) הקים שרשרת של מפעלי תעשיה צבאית, הגדולה במזרח התיכון. מפעלי תע"ש אלו מתפתחים גם בימינו וכוללים מלבד ייצור תחמושת מגוונת גם בניית אוניות, מטוסים, טנקים, נגמ"שים, רקטות וטילי נ"ט. סביר להניח כי בנוסף למפורט כאן, מצרים מייצרת אמצעי לחימה נוספים שאינם מפורסמים במקורות הגלויים.
מצרים מסתירה לא רק את עסקאות הרכש או את הייצור העצמי של טילי הקרקע־קרקע. היא מסתירה גם את טילי הסקאד ואת רקטות הפרוג שנמצאים ללא כל ספק בסד"כ מאז 1973. יש לזכור שמצרים היתה המדינה הראשונה במזרח התיכון, שכבר בשנות ה־60 של המאה הקודמת יצאה בתוכנית לייצור של כ־1,000 טילי קרקע־קרקע. לא סביר שמצרים תוותר ותישאר בנושא אסטרטגי זה הרחק מאחורי ישראל ואיראן. לפיכך אני מעריך שמצרים לא שוקטת על שמריה בתחום זה אך היא מצליחה להסתירו ממקורות המידע הגלוי מהם אני ניזון. הערכתי זו נתמכת בעובדה שבשנים האחרונות נכרות באזור סואץ מנהרות גדולות. מדובר במיזם גדול בעלות של מאות מיליוני רולרים. להערכתי המנהרות נועדו לאחסן נשק אסטרטגי כגון טילים. פרוט על כך ניתן לקרא במאמר שכתבתי בנושא.[20]
השוואת עוצמת זרוע היבשה של מצרים לעומת "יריבותיה"
בעולם קיימים מספר מכוני מחקר צבאיים העוקבים אחר התפתחות הצבאות בעולם.[21] מכונים אלו משקללים את העוצמה הצבאית של למעלה ממאה מדינות העולם ומפרסמים רשימה המדרגת את עוצמתן הצבאית.[22] לצורך כתיבת מאמר זה בחרתי במכון GFP-GLOBAL FIRPOWER.[23]
בטבלה, הלקוחה מתוך הדרוג העולמי, המשווה את עוצמת זרוע היבשה והעוצמה הכללית של צבא מצרים מול "יריבותיה"[24] האמיתיות או המדומיינות (ישראל אינה יריבה של מצרים. נהפוך הוא, היא מברכת על הסכם השלום ומקווה שיימשך לעולם ועד). ניתן לראות את המספר 4 בעמודה של הטנקים – המשמעות היא שמצרים נמצאת במקום הרביעי בין צבאות העולם מבחינת עוצמת טנקים. הטבלה מגחיכה את הטענה שהתחמשותה חסרת הפשר של מצרים נובעת מהכנות לעימות צבאי עם אתיופיה (במקום ה־60 בדירוג העוצמה...) על רקע הסכסוך על מי הנילוס. למען האמת, עוצמתה של זרוע היבשה המצרית אינה רלוונטית ל"יריבותיה" האחרות של מצרים השוכנות מעבר לים. גם אם יתרחש עימות צבאי, הוא יהיה באוויר או בים או באמצעות טילים ארוכי טווח.
לפיכך לא נותר לי אלא להסיק כי זרוע היבשה המצרית רלוונטית בעיקר לעימות אפשרי מול ישראל. העובדה שעיקר מערכות התשתית הצבאית (תחמושת, דלק, גישור, תקשורת וכיו"ב) נבנות בסיני ובמרחב תעלת סואץ, תומכת בהערכה כי ישראל היתה ונשארה איום הייחוס העיקרי של מצרים.
סיכום
מאז ימי הנשיא גמאל עבד אל נאצר, כוחות היבשה הם השלד העיקרי עליו מושתת הצבא המצרי. הרוחות החדשות המנשבות בארצות המערב – לפיהן חלף העידן של מסגרות גדולות של כוחות יבשה המצוידות בטנקים ככלי מערכה עיקרי – פסחו על מצרים! והיא רואה בטיפוח זרוע היבשה כמרכיב עיקרי בצבאה. מניתוח יריביה האפשריים של מצרים עולה כי פיתוח זרוע היבשה משרת בעיקר עימות אפשרי עם ישראל.
בשנים האחרונות מרבית המשאבים מופנים לכיוון זרועות הים והאוויר, אבל גם כך, הנתח בשיעור 22% מכלל ההשקעות ברכש אמצעי לחימה, מאפשר לכוחות היבשה להצטייד בנשק מודרני בעיקרו. הצבא המצרי נמצא כיום במקום התשיעי בעוצמתו מבין צבאות העולם ובכך מצרים היא המדינה החזקה ביותר מכל הארצות המוסלמיות בעולם. גם בזרוע ביבשה מצרים חזקה, במרבית התחומים, מכל יריביה האפשריים.
מניתוח אמצעי הלחימה, אמצעי הגישור על תעלת סואץ, סד"כ מובילי הטנקים[25] ומניתוח תרגילי היסעים שבוצעו בשנה האחרונה עולה כי הצבא המצרי בונה עצמו לקראת מהלכים בהם כוחות רבים יידרשו לנוע למרחקים ארוכים. זו תפנית של 180 מעלות לעומת צבא מצרים של שנת 1973 שבנה עצמו למהלכים של עשרות ק"מ בלבד.
לכאורה, קיימת במצרים בעיית מובנית של תחזוקת אמצעי הלחימה המגיעים מכל קצוות תבל. אבל אם לוקחים בחשבון את שפע אמצעי הלחימה במחסני החירום אפשר להניח כי בעיית התחזוקה נפתרה ברובה.
נספח א – מבנה ואמל"ח דיביזיית שריון
נספח ב' - מבנה ואמל"ח בדיביזיה ממוכנת
נספח ג' - הדגמת תנאי שרות בצבא מצרים
מספח ד' - הדגמת תנאי שרות במצרים - המשך
נספח ה' - פרוט רכש אמצעי לחימה עבור כוחות היבשה
נספח ו' הערות שוליים לטבלה בנספח ה
הנספח יפורט במועד מאוחר יותר
הערות
[1] https://nziv.net/304/
[2] https://arabic.sputniknews.com/infographics/202006191045771302
[3] אתר ספוטניק https://arabic.sputniknews.com/infographics/202006191045771302
[4] בצבא המצרי יש ערב רב של אמצעי לחימה מסוגים שונים, ולפיכך יש מסגרות על טהרת הציוד הרוסי ומסגרות עם ציוד מערבי.
[5] למצרים צי של 31 נחתות.
[6] במלחמת ההתשה גויסו מאות אלפי איש לשמור על מתקנים רבים שאינם כלולים בהגדרה של מתקנים אסטרטגיים כגון: גשרים, גשרונים, וקווי חשמל. שאזלי, סעד אלדין. חציית התעלה. תל אביב. מערכות 1987.
[7] הלוגיקה היא שסביר להניח שהאויב מכיר את מוצב הפיקוד בשגרה ויכול לפגוע בו. לעומת זה מוצב הפיקוד בחרום, עקב חוסר הפעילות בו, ניתן להסתירו מידיעת האויב
[8] מפקדה היסטורית ששלטה בחזית מול ישראל עד שנת 1967
[9] הנתון הוא מתקופת מלחמת יום הכיפורים, יתכן שכיום המצב שונה.
[10] נושא ההתעצות זוכה לסדרה ארוכה של מאמרים שלי המתפרסמת, באתר האינטרנט שלי "דקל - מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע" http://www.dekelegypt.co.il./.
[12] מנהרות, גשרים צפים ואזרחיים וגשרי קבע.
[13] נציב. נט 09.10.2017
[14] מזה מספר חודשים לא נראים טנקים בחצר המפעל.
[15] נציב נט 18/07/2017
[16] ספרו של דקל "מודיעין תלוש מהקרקע"
[17] על-פי פסח מלובאני
[18] מפגן כלי נשק במצרים – ארכיון דקל
[21] מחקר שלי בנושא מכוני המחקר ומגבלותיהם ראו בקישור: http://www.dekelegypt.co.il./180827
[22] מכונים אלו, אמנם לא מפרסמים את הנוסחה שעל פיה הם משקללים את העוצמה, אך התוצאה הסופית של הדרוג בדרך כלל דומה מאוד.
[23] https://www.globalfirepower.com/aircraft-total.asp
[24] יריבות, שלהערכתי מועצמת על ידי התקשורת המחפשת תשובה לשאלת ההתעצמות של מצרים
[25] 1,500 מובילים לא כולל מובילים בפיקודים ובארמיות השדה
הדגמות ונתונים שונים על צבא מצרים - אינם קשורים ישירות למאמר
טנק אברהמס - נמצא בכל הדיביזיות המשוריינות ובחטיבות שריון עצמאיות
נגמ"ש M-133 - נפוץ מאוד בצבא מצרים
נספח
הערות:
שתף
Contact Us
Contact Us
The i24NEWS English Channel interviewed Lt. Col. (Ret.) Eli Dekel regarding the increased Egyptian military presence in Sinai, which violates the peace agreement between the countries.
Dekel served for many years in the IDF Intelligence Directorate and is a senior researcher of Israeli intelligence and infrastructure systems in Arab countries.
מאמר של ר.כץ בגיליון 665 של העיתון "יתד נאמן". המאמר מבוסס על ראיון ממושך שקיימה המחברת עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי. המאמר פורש יריעה רחבה של יחסי ישראל – מצרים מאז חתימת הסכם השלום, ומתאר את ההכנות של צבא מצרים למלחמה בישראל
מאמר של שירית אביטן כהן בעיתון "ישראל היום" העוסק בהפרות המצריות של הנספח הצבאי להסכם השלום. במאמר מראיינת שירית חוקרים שונים המפרשים את המשמעות של ההפרות. בין המרואיינים לכתבה נמצא סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
לאחר אמירות הנשיא דונלד טראמפ הקוראות לירדן ומצרים "לאמץ" אליהם עקורים תושבי רצועת עזה, העיתונאי פלד ארבלי "מעריב" שוחח עם סא"ל (דימוס) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, על משמעויות התכנית השנויה במחלוקת. הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של מעריב.
מאמר של חיים גפן בערוץ הידברות הדן בכך שמצרים מכינה את צבאה לאפשרות של מלחמה בישראל. המאמר מבוסס על ראיון של מר חיים גפן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל.
אלעזר שטורם מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 מאז 2003 בונה מצרים מחסני ענק לאחסון ציוד צבאי כגון טנקים, תותחים וציוד מכני הנדסי. סביר להניח כי במחסנים ישנה גם אספקה כללית לשעת חירום כגון תרופות ומזון יבש. נכון לינואר 2025 המחסנים משתרעים על בנוי של כ־2.5 מיליון מטר מרובע. מאז 2019 ובמיוחד בשנה האחרונה חלה האצה בבניית אתרי האחסון. כ־60% ממבני האחסון הם בגודל 100X38 מטר וכ־25% כל מבנה אחסון הוא בגודל 100X100 מטר. במחסנים נועדו לאפשר למצרים מלחמות ממושכות ללא תלות וסיוע מבחוץ.
יערה זרד מערוץ 14 בטלוויזיה ראיינה את סא"ל (בדימוס) אלי דקל ודנה עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני". הראיון הוא חלק מפנל מומחים שדן בנושא.
משה פבריקנט מראיין את אלי דקל - דליצקי כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 משה פבריקנט קיים ראיון עומק עם את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עימו בנושא תפקוד כושל של המודיעין במטה הכללי מאז 1973. במהלך הראיון הממושך משוחחים השנים, בין היתר, על נושאים הבאים: · משך עשרות בשנים אגף המודיעין לא נשען בהערכותיו על מודיעין שניתן להפיק מחקר התשתיות בארצות ערב. עקב מחדל זה המודיעין "פספס" משך שנים תגליות רבות במגוון נושאים. · המודיעין מייחס חשיבות מוגזמת למודיעין המופק מהאזנות לסוגיהן וממעט לספק לצה"ל מודיעין האפשר ניצחון. כך למשל המודיעין לא סיפק לצה"ל, לקראת מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל"), מודיעין על מערך הפיקוד והשליטה של החמאס ברצועת עזה וצה"ל נאלץ לרדוף אחר מטה החמאס והמטות של חטיבות החמאס משך חודשים רבים. · המודיעין טועה לחשוב שיש ביכולתו לספק התרעה מצבית (השמעת "צופר אזעקה" על מועד מלחמות) ומקדיש לכך משאבים רבים. לדעת דקל, זו רדיפה אחר הרוח. לדבריו מה שניתן לעשות ולא עושים, זה מתן התרעה בסיסית (כוונה בסיסית לפגוע בנו) שניתן להפיק באמצעות מעקב אחר תשתיות צבאיות. הכישלון הגדול בתחום זה הוא בזיהוי ההכנות הקדחתניות של מצרים למלחמה נגדנו -הכנות שצה"ל מתעלם מהם. · לדעת דקל, למדינת ישראל אין נתונים אמינים על מספר תושבי ברשות הפלסטינית ועל מספרם ברצועת עזה. לדעתו, יש בידי המודיעין יכולות לספק נתונים אמינים אך הוא נמנע מעשות כן.
אורנה ישר מערוץ "זווית ישרה" קיימה שיחת עומק עם חוקר המודיעין הצבאי סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי בנושא "יחסי ישראל מצרים מאז חתימת הסכם השלום בין המדינות". הטענה המרכזית של דקל היא שהמצרים ראו בהסכם, כבר במועד החתימה, כהסכם זמני. במהלך השיחה מונה דקל מספר תפניות בהתנהלות צבא מצרים מאז החתימה ועד היום.
אלי דקל מתריע:"א סיסי שילש את הצבא שלו בסיני וחותם על הסכם נשק של 5 מיליארד עם ארה"ב חייבים להתעורר"
זיו מאור מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בכסלו ה'תשפ"ה 29.12.2024 זיו מאור מערוץ TOV מראיין את אלי דקל בנושא התנהלות מוזרה של מצרים בעניין החות'ים. כידוע מאז אוקטובר 2023 החות'ים פוגעים בתעבורת אוניות סוחר במצרי באב את מנדב, הגורמת נזק של מיליארדי דולרים לכלכלה המצרית. בפגישה דנים השנים בשאלה מדוע מצרים אינה פועלת צבאית נגד החות'ים. נושא נוסף בשיחה הוא מדוע המוני העם המצרי שונאים את ישראל.
