Blog Layout
אלי דקל-דליצקי
28.10.2020
מבוא
'מלחמת יום הכיפורים' שרטה את נשמתו של העם היושב בציון, ופצעיה טרם הגלידו. עד עתה נכתבו על אודות המלחמה הכאובה הזו למעלה מ־500 ספרים, וסביר להניח שהקולמוסים לא יַבשו וספרים נוספים עתידים לצאת לאור. חלק ניכר מהספרים ומהשיח הציבורי אודות המלחמה הזו נסוב על כישלון המודיעין, בכך שלא נתן לצה"ל התרעה על המועד הצפוי של המלחמה, וצה"ל לא הספיק להיערך כדי לקדם את פני הרעה.
'מלחמת יום הכיפורים' יצרה רעידת אדמה באגף המודיעין של צה"ל, בעקבות המסקנות של ועדת אגרנט שתלתה את עיקר האשמה במודיעין. יצא, שהחיל שהשתבח (בצדק, לדעתי) בניצחון הגורף של מלחמת ששת הימים, מצא את עצמו לפתע מוקע בכיכר העיר. בעקבות המלצות הוועדה הוחלט להזיז ממקומם כמה בכירים בחיל המודיעין (רובם נשאר בצבא ואף קודם בדרגות לאחר מכן). לכאורה היה זה צעד ראשוני, כדי להשביע את רצון העם, ולאחריו היה אמור להתרחש בדק בית כדי לחזק את הבית ולתקן את הסדקים, אבל זה לא קרה. במקום ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, שהוזז מתפקידו (הוצע לו להישאר בצבא בתפקיד מכובד, אך הוא החליט לפרוש מצה"ל), מונה לתפקיד האלוף שלמה גזית ז"ל. ראש אמ"ן החדש קטע בפקודה את תהליך הפקת הלקחים (בטיעון של "די לחטט בפצעים"), והסדקים שהתגלו בחיל המודיעין במלחמת יום הכיפורים כוסו בטפטים צבעוניים, שעיקרם הקמת מחלקת בקרה ואיפכא מסתברא. הייתה זו מחלקה עם מספר זעום של קצינים, שהוציאה ניירות, מגוחכים לטעמי, שהצביעו כביכול על "חשיבה מחוץ לקופסא". בנוסף להקמת מחלקת הבקרה חסרת התועלת, הגדילו גם את התקנים של הגופים שכשלו בהערכת המצב. התוצאה הייתה, שלגופים הנכים שלפני 'מלחמת יום הכיפורים' נוסף מעטה שומן, שלטעמי לא שיפר את ביצועיהם.
לצערי, עקב היעדר טיפול בכשלי אמ"ן ב'מלחמת יום הכיפורים', הכשלים חזרו על עצמם שוב במלחמת שלום הגליל, והם חוזרים על עצמם שוב ושוב גם בימינו.[1] אילו ועדת אגרנט[2] ואמ"ן היו חוקרים את 'מלחמת יום הכיפורים' כהלכה, הם היו מגלים שכשל אי-מתן ההתרעה היה רק אחד משרשרת הכשלים של אמ"ן במלחמה. למודיעין היו כשלים נוספים, לא פחות חמורים, אך אלה לא נִידונו בשיח הציבורי, ובצה"ל לא עסקו בתיקונם.
על הכישלונות האלה נמנים, בין היתר: כישלון בהבנת מערך הגישור המצרי והאפשרויות לשבשו; תמונת המצב של היערכות הכוחות המצריים, שצלחו את התעלה בימים הראשונים למלחמה, הייתה כללית מדיי, ולא ידעה להצביע על מקום עתודות השריון המצריות ועל אופן הפעלתן; אמ"ן לא ידע לפני המלחמה ובמהלכה כי הטנקים בדיוויזיות החי"ר המצריות הם מסוג T-54 החדש יחסית, וטעה לחשוב כי הן מצוידות עדיין בטנק T-34 החלש ללא השוואה.
כשל אגף המודיעין בחיזוי שגוי של יעדי המלחמה של מצרים
אחד מהכשלים המרכזיים של המודיעין במלחמה היה הבנה שגויה של דרכי הפעולה האפשריות של האויב. אמ"ן, באמצעות ניתוחים שונים, ובעיקר בהסתמכות על מקורות צמרת, הכיר על בוריה את תוכנית המתקפה המצרית ("גרניט 2-משופר") - ראו מפה להלן, שהיעד שלה היה כיבוש סיני עד למוצא המזרחי
של המעברים: פתחת רפידים; מעבר הגידי ומעבר המיתלה. אמ"ן לא השכיל לדעת, כי כבר בסוף שנת 1972, שינה הצבא המצרי תוכנית זו, ופיתח במקומה תוכנית צנועה יותר: להסתפק בכיבוש רצועה ברוחב של כ-10 ק"מ בגדה המזרחית של תעלת סואץ. עקב חוסר הידיעה הזו לפני המלחמה ובמהלכה, קיבל צה"ל החלטות מבצעיות שגויות,[3] שגרמו לקורבנות רבים.
ענף מחקר השטח בחטיבת המחקר באגף המודיעין עסק, בין היתר, בחקר מערכות התשתית של צבאות ערב. המדור המצרי בענף שבו שירתתי נטל חלק בכשל זה של אמ"ן, בכך שלא הצליח להבין נכונה, מתוך חקר מערכות התשתית של מצרים, כי צבא מצרים שינה את התוכנית המבצעית שלו. היום, כחכם לאחר המעשה, אני מונה שני כשלים: האחד עוסק בנושא הלוגיסטי, ועליו פרסמתי מאמר שבו ניתחתי את הכשל,[4] והמאמר שלפניכם עוסק בכשל נוסף. כשל זה הוא בכך שלא השכלנו להבין, כי שינוי היערכותה של חטיבת הנחתים האמפיבית מספר 130 בצבא מצרים אמור היה להתניע דיון, שינסה להבין כיצד מהלך זה משפיע על תוכנית המלחמה המצרית.
חטיבת הנחתים האמפיבית 130 בצבא מצרים - כללי
עוד מהימים שקדמו למלחמת ששת הימים, בנה חיל הים המצרי יכולות לפגיעה בחופי מדינת ישראל, ואף רכש, כבר אז, נחתות.[5] לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה בצבא מצרים חטיבה אמפיבית 130, שכללה גדוד טנקים אמפיביים קלים מסוג PT-76 (20 טנקים), ושני גדודים ממוכנים המצוידים בנגמ"ש האמפיבי טופזOT62 .(BTR-50) מחנה הקבע של החטיבה נבנה באלכסנדריה, כנראה באזור עמריה שממערב לעיר.
החטיבה שולבה בתוכנית המבצע של צבא מצרים "גרניט 2 משופר", שכאמור הייתה ידועה לצה"ל. התפקיד של חטיבת הנחתים היה להגיע, באמצעות נחתות, לחוף רומאני בסיני (כ־35 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ), ולחסום את ציר החוף אשקלון – עזה – אל־עריש – קנטרה. חסימה זו נועדה למנוע את הגעתן של עתודות המילואים של צה"ל לחזית התעלה. אם איני טועה,[6] גדוד קומנדו מצרי אמור היה לנחות במסוקים על החוף, לתפוס אותו ולהכשירו לקראת הנחיתה, ואחר כך להשתלב במשימה של חסימת ציר החוף. החסימה תוכננה להחזיק מעמד לבד, לפחות 48 שעות, עד לחבירה של חטיבת שריון עצמאית 15 ודיביזיית חי"ר 18. כוח זה תוכנן לצלוח את תעלת סואץ בגזרת קנטרה, ולנוע מזרחה לאחר כיבוש וביסוס ראש הגשר.
שינויי היערכות חטיבת הנחתים והכשל בהבנת המשמעויות הנובעות מכך
במהלך שנת 1973 הגיעה לשולחני ידיעה, ממקור הנחשב כמקור מהימן, כי חטיבת הנחתים המצרית קיבלה הוראה להיערך באזור אגם קרון (כ־100 ק"מ דרומית מערבית לקהיר). באותם ימים שירתתי בענף מספר 1 בחטיבת המחקר שבאגף המודיעין. ענף זה, שכונה הענף הגיאוגרפי, טיפל בין היתר בהכנת בנק המטרות המטכ"לי. מתוקף תפקידו זה היה עליו להכיר את כל מערכת התשתית במצרים, ולהיות נכון להכנת המודיעין לתקיפתם בעת הצורך. תפקיד נוסף של הענף (לפחות בעיני רוב המשרתים בו[7]) היה להפיק משמעויות אסטרטגיות מפיתוח מערכות של תשתית צבאית ואזרחית, המבוצעות במזרח התיכון. כדי להבהיר תפקיד זה ולהמחישו אביא את הדוגמה הבאה: לאחר 'מלחמת יום הכיפורים' בנו הסורים בונקרים גדולים ומבוצרים ברמת הגולן. על ענף 1, בכובע של המטרות, היה לנתח בונקרים אלו, ולקבוע שהם מיועדים לטילי קרקע־קרקע מסוג סקאד, וכמובן להכין מודיעין שיאפשר את תקיפתם. בכובע השני של המחקר האסטרטגי, הענף נדרש לחקור את המשמעויות מבניית מערך הסקאד דווקא ברמת הגולן (כגון מתן אפשרות לטילים לפגוע בתל־אביב). כמו כן הוא נדרש לנתח את גודל המחסנים, כדי להגיע להערכת כמות טילי הסקאד בסוריה, ולהשתלבותם במערכת טילי הקרקע-קרקע שנבנתה במזרח התיכון.
נחזור לעניין הידיעה על חטיבת הנחתים המצרית. כאשר זו התקבלה, ניסיתי לאתר את המחנה החדש של החטיבה על מנת לצרפו ל"אוצר" היעדים של מערכות התשתית שברשותי, ובכך מילאתי את המוטל עלי בכובע של בנק המטרות. היכן כשלתי? אני לא ניסיתי להפיק משמעויות מעצם העובדה, שחטיבת הנחתים שינתה את היערכותה ממחנה ששכן לחוף הים התיכון למחנה המרוחק מאות ק"מ והשוכן לחופו של אגם קרון.
היום, שנים רבות לאחר 'מלחמת יום הכיפורים', אני יודע, כי בעקבות ביטול המשימה של צבא מצרים להגיע למוצא המזרחי של המעברים בסיני, ולהסתפק בביצוע משימה מוגבלת לכיבוש רצועה של 10 ק"מ בלבד בגדה המזרחית של התעלה, למצרים היה ברור כי אין מקום להנחתת חטיבה במרחק 35 ק"מ ממזרח לתעלה, כאשר צבא מצרים לא מתכנן כלל לחבור אליה. בעקבות זה שונתה משימת החטיבה לסייע למהלך הצליחה על ידי ביצוע נחיתה אמפיבית באגם תמסח ובאגמים המרים. עכשיו ברור למה עזבה החטיבה את הים התיכון ונערכה לחופו של אגם קרון; שינוי ההיערכות (שאותו לא הבנתי אז) נועד לאפשר לה אימונים בשיט באגמים.
איני משלה את עצמי, כי לפני המלחמה היה ביכולתי לנתח ולקבוע כי תוכנית המלחמה המצרית שונתה, רק על סמך הידיעה שחטיבת הנחתים שינתה את היערכותה. למרות זאת, אני סבור שטעיתי בכך ששאלה זו כלל לא הטרידה אותי באותם ימים, וחבל.
אחרית דבר
המשימה לביצוע חסימה באזור רומאני (חסימה שחטיבת הנחתים הייתה אמורה לבצע) הוטלה רק על גדוד קומנדו מצרי שהונחת במקום.[8] גדוד זה הצליח לשבש את הגעתה של חטיבת השריון 500 מאוגדה 162 לקו, ולגרום לה לאבדות עד שלבסוף הושמד הגדוד.
עם תחילת המלחמה חצתה פלוגה ממוכנת של חטיבת הנחתים את אגם תמסח. אין בידי ידיעות עד כמה הבחין צה"ל בכוח הזה. יתר החטיבה חצה ב־6 באוקטובר את האגמים המרים, בחיבור שבין האגם המר הגדול לאגם הקטן. המשימה שהוטלה על החטיבה הייתה לנסות לחסום את המוצא המערבי של ציר הגידי,[9] בפני הגעת חטיבת שריון 401[10] לקו התעלה. דרכה של חטיבת הנחתים המצרית במלחמה לא; חלקה הושמד מיד בנחיתה בגדה המזרחית של האגמים המרים,[11] והחלק האחר, שניסה לחסום את ציר הגידי נפגע כבר באזור תעוז "מצווה" (כ־10 ק"מ ממזרח לתעלה). מה שנותר מהחטיבה נסוג מערבה והשתלב במתחם שבנתה דיביזיה חי"ר 7 בגדה המזרחית של התעלה, מדרום לאגם המר הקטן.
אמ"ן ומודיעין דרום, לא הכירו את התוכנית של חטיבת הנחתים לפעול באגמים (לא רק אני כשלתי בכך!..), ולכן לא האמינו לדיווחים של המפענחים את צילומי האוויר, ולדיווחי כוחותינו על הימצאות טנקים מצריים בסיני. היה זה עוד לפני הקמת גשרי הטנקים על ידי המצרים... הרעיון של טנקים אמפיביים לא עלה אז על דעתם כלל.
הערות
[1] איתור הכור בסוריה ב"דקה התשעים", שנים של חוסר הבנה כי החיזבאללה בלבנון מכין עצמו למתקפה במנהרות לעבר שטחנו ועוד.
[2] עבודת הוועדה הייתה רק על שלושת הימים הראשונים של המלחמה, כך שלמעשה התפקוד הכושל של מערכת המודיעין במטכ"ל ובפיקודים המרחביים במהלך המלחמה כמעט שלא נבחן.
[3] כמו ההחלטה לצאת למתקפת נגד חפוזה כבר ב־8 לאוקטובר.
[4] שם המאמר "טעויות בעבודת מודיעין השטח – האם ניתן היה לחזות את היקף המתקפה המצרית ביום כיפור". דקל, אלי 20.10.2010. פורסם בספרי "מודיעין תלוש מהקרקע" וכן בקישור: http://www.dekelegypt.co.il./100620
[5] מספרן אז לא ידוע לי, אך כיום צי הנחיתה המצרי כולל 31 נחתות, ועוד 6 נחתות המשולבות בנושאות המסוקים, שמצרים רכשה בשנים האחרונות.
[6] תוכנית המלחמה המצרית "גרניט 2", שהגיעה לאמ"ן ופורסמה על ידו, אינה מונחת לפני.
[7] הרעיון שענף 1 אחראי על הערכת המצב הלאומית, כמו כל המשרתים במחלקת המחקר באמ"ן, לא היה מקובל על כל המשרתים בענף ולא על כל מפקדי הענף.
[8] בצפון סיני, רק גדוד זה ביצע משימת חסימת ציר. המשימות של גדודי קומנדו נוספים, שהיו אמורים לפעול בחסימת הציר המרכזי, ציר הגידי וציר המתלה, בוטלו עקב ביטול תוכנית "גרניט 2". במקום זאת שולבו גדודי הקומנדו במערכי ההגנה של דיביזיות החי"ר שצלחו
[9] ייתכן שבנוסף על משימה זו היה על החטיבה לחסום גם את המוצא המערבי של ציר המתלה.
[10] מחנה הקבע של החטיבה היה בביר ת'מדה.
[11] מתוך שיחה עם תא"ל (מיל') דני אשר מיום 28.10.2020.
שתף
Contact Us
Contact Us
The i24NEWS English Channel interviewed Lt. Col. (Ret.) Eli Dekel regarding the increased Egyptian military presence in Sinai, which violates the peace agreement between the countries.
Dekel served for many years in the IDF Intelligence Directorate and is a senior researcher of Israeli intelligence and infrastructure systems in Arab countries.
מאמר של ר.כץ בגיליון 665 של העיתון "יתד נאמן". המאמר מבוסס על ראיון ממושך שקיימה המחברת עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי. המאמר פורש יריעה רחבה של יחסי ישראל – מצרים מאז חתימת הסכם השלום, ומתאר את ההכנות של צבא מצרים למלחמה בישראל
מאמר של שירית אביטן כהן בעיתון "ישראל היום" העוסק בהפרות המצריות של הנספח הצבאי להסכם השלום. במאמר מראיינת שירית חוקרים שונים המפרשים את המשמעות של ההפרות. בין המרואיינים לכתבה נמצא סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
לאחר אמירות הנשיא דונלד טראמפ הקוראות לירדן ומצרים "לאמץ" אליהם עקורים תושבי רצועת עזה, העיתונאי פלד ארבלי "מעריב" שוחח עם סא"ל (דימוס) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, על משמעויות התכנית השנויה במחלוקת. הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של מעריב.
מאמר של חיים גפן בערוץ הידברות הדן בכך שמצרים מכינה את צבאה לאפשרות של מלחמה בישראל. המאמר מבוסס על ראיון של מר חיים גפן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל.
אלעזר שטורם מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 מאז 2003 בונה מצרים מחסני ענק לאחסון ציוד צבאי כגון טנקים, תותחים וציוד מכני הנדסי. סביר להניח כי במחסנים ישנה גם אספקה כללית לשעת חירום כגון תרופות ומזון יבש. נכון לינואר 2025 המחסנים משתרעים על בנוי של כ־2.5 מיליון מטר מרובע. מאז 2019 ובמיוחד בשנה האחרונה חלה האצה בבניית אתרי האחסון. כ־60% ממבני האחסון הם בגודל 100X38 מטר וכ־25% כל מבנה אחסון הוא בגודל 100X100 מטר. במחסנים נועדו לאפשר למצרים מלחמות ממושכות ללא תלות וסיוע מבחוץ.
אלעזר שטורם מערוץ TOV 14 ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני".
יערה זרד מערוץ 14 בטלוויזיה ראיינה את סא"ל (בדימוס) אלי דקל ודנה עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני". הראיון הוא חלק מפנל מומחים שדן בנושא.
משה פבריקנט מראיין את אלי דקל - דליצקי כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 משה פבריקנט קיים ראיון עומק עם את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עימו בנושא תפקוד כושל של המודיעין במטה הכללי מאז 1973. במהלך הראיון הממושך משוחחים השנים, בין היתר, על נושאים הבאים: · משך עשרות בשנים אגף המודיעין לא נשען בהערכותיו על מודיעין שניתן להפיק מחקר התשתיות בארצות ערב. עקב מחדל זה המודיעין "פספס" משך שנים תגליות רבות במגוון נושאים. · המודיעין מייחס חשיבות מוגזמת למודיעין המופק מהאזנות לסוגיהן וממעט לספק לצה"ל מודיעין האפשר ניצחון. כך למשל המודיעין לא סיפק לצה"ל, לקראת מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל"), מודיעין על מערך הפיקוד והשליטה של החמאס ברצועת עזה וצה"ל נאלץ לרדוף אחר מטה החמאס והמטות של חטיבות החמאס משך חודשים רבים. · המודיעין טועה לחשוב שיש ביכולתו לספק התרעה מצבית (השמעת "צופר אזעקה" על מועד מלחמות) ומקדיש לכך משאבים רבים. לדעת דקל, זו רדיפה אחר הרוח. לדבריו מה שניתן לעשות ולא עושים, זה מתן התרעה בסיסית (כוונה בסיסית לפגוע בנו) שניתן להפיק באמצעות מעקב אחר תשתיות צבאיות. הכישלון הגדול בתחום זה הוא בזיהוי ההכנות הקדחתניות של מצרים למלחמה נגדנו -הכנות שצה"ל מתעלם מהם. · לדעת דקל, למדינת ישראל אין נתונים אמינים על מספר תושבי ברשות הפלסטינית ועל מספרם ברצועת עזה. לדעתו, יש בידי המודיעין יכולות לספק נתונים אמינים אך הוא נמנע מעשות כן.
אורנה ישר מערוץ "זווית ישרה" קיימה שיחת עומק עם חוקר המודיעין הצבאי סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי בנושא "יחסי ישראל מצרים מאז חתימת הסכם השלום בין המדינות". הטענה המרכזית של דקל היא שהמצרים ראו בהסכם, כבר במועד החתימה, כהסכם זמני. במהלך השיחה מונה דקל מספר תפניות בהתנהלות צבא מצרים מאז החתימה ועד היום.
