מבוא
מצרים היא מדינה השוכנת לחופי הים התיכון והים האדום, וקו החוף הכולל שלה הוא כ־2,000 ק"מ. למרות החופים הארוכים והנמלים הרבים שלאורכם, מצרים אינה מתפרנסת מן הים. תושביה אינם ידועים בעולם כיורדי ים או כדייגים. הצי המצרי במלחמותיו מול צה"ל, כולל במלחמת יום הכיפורים, שאז עמד לרשותו עמד סדר כוחות גדול ויתרון ההפתעה, ניגף בפני צה"ל. ייתכן שמשום כך כ־30%[1] מתקציב הרכש של צבא מצרים מאז שנת 2013 מופנה לכיוון פיתוח הצי. מקורות גלויים מדרגים את הצי המצרי כצי השישי בגודלו בעולם והחזק ביותר באגן הים התיכון (יש טוענים שתואר זה מגיע לטורקיה, ואילו מצרים היא רק השנייה בעוצמתה הימית בים התיכון).
בשנים 2007–2010 חלה במצרים תפנית חדה ביחסה לישראל.[2] ככל הנראה קיבלה מצרים בתקופה זו, החלטה אסטרטגית לבצע תפנית בתפיסת ההגנה המצרית. עיקרה של החלטה זו הוא שצבא מצרים לא יסתפק עוד בשמירה על "פירות הניצחון" של מלחמת יום הכיפורים, אלא אף יתעצם ויבנה את עצמו כדי שבבוא העת יוכל אף לבצע מהלכים התקפיים.[3] הביטוי המעשי להחלטה המצרית היה נקיטת שורה של צעדים להגדלת עוצמתו של צבא מצרים. צעדים אלו כללו, בין השאר, הכפלת המערך הלוגיסטי - בעיקר בסיני, ושורה של צעדים נוספים לשיפור המוכנות הצבאית ולהכשרת זירת הלחימה מול ישראל בסיני. במסגרת זו הוחלט, כפי הנראה, גם על רכש אמצעי לחימה והרחבה משמעותית של כמה נמלים צבאיים במצרים.
זרוע הים נוטלת כיום חלק מרכזי בתהליך ההתעצמות העובר על כלל הצבא. הטלטלה האזורית, שלא פסחה על מצרים, גרמה לכך שבשנים 2011–2014 מצרים הייתה עסוקה בעיקר בהחלפת שלטונו הממושך של הנשיא מובראכ. לבסוף תפס עבד אל פתח א־סיסי את השלטון ביוני 2014 ומאז מצרים נמצאת בתזזית של התעצמות ובניית תשתיות צבאיות. מאז שנת 2017 אני עוקב אחר התפתחותה של מצרים ומפרסם מחקרים שונים על צבאה וכלכלתה. בסקירה זו אני מסכם בתמציתיות את פרסומיי השונים העוסקים בזרוע הים ובהתעצמותה.
במלחמת יום הכיפורים ניסה חיל הים המצרי לחסום את השיט לישראל[4]
להלן קטע מטיוטת סקירה היסטורית על אודות הצי המצרי, שנכתבה על ידי אל"ם (בדימוס) ג"ש,[5] וכן השלמות לאחר שיחות שקיימתי איתו:
• בזיכרונותיו של הגנרל מוחמד עבד על ע'ני אל־גמאסי, שהיה אחד המתכננים הראשיים של מלחמת יום הכיפורים, הוא מתאר דו"ח אסטרטגי שהוגש בינואר 73 וקבע כי אחד מיעדי המערכה העתידית עם ישראל הוא ניתוק נתיבי התעבורה הימיים שלה בים התיכון ובים האדום.
• באשר לזירת הים האדום מצין גמאסי כי: "הנימה ששלטה בישראל הייתה שהנוכחות בשארם א־שיח' מבטיחה לה את חופש השיט לים סוף. היה עלינו להפחית בערך הנוכחות הישראלית שם על ידי נוכחות ימית מצרית במקום רחוק יותר - במצרי באב־אל־מנדב אשר בדרום ים סוף - כדי להתנכל לקווי התחבורה הימיים של הספנות הישראלית וכך למנוע את אספקת הנפט מאיראן לישראל".
• פעילות נוספת אותה נקט הצי המצרי, הייתה מיקוש ימי במְצרי יובל כדי למנוע העברת נפט גולמי משדות הנפט באבו רודס למסוף הדלק באילת.
• נראה כי ההחלטה האסטרטגית לנתק את נתיבי השיט לישראל בים התיכון ובים האדום היא הסיבה להחלטה המצרית לפרוס מאז המחצית הראשונה של 1973 כלי שיט (בין השאר משחתת וצוללת) בנמל לובי, כמו גם תיאומים מדיניים מול סודן ודרום תימן כדי שבעתיד תתאפשר פריסה של כלים מצריים (זוג משחתות וזוג צוללות) במרכז הים האדום ובדרומו.
• ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה נודע על שיגור משחתת מצרית לנמל לובי כדי לתגבר את זו הקיימת או כדי להחליף אותה. ייתכן שלמפקדהּ ניתנו הוראות מבצע מעודכנות. כך או כך, משימת חסימת השיט בים התיכון הוטלה על כוח הצוללות ועל כלי השיט הגדולים שהוצבו בלוב בעוד מועד.
• הצוללות נפרסו בים, אך לא הצליחו לאתר כל אוניית סוחר בדרכה ארצה. משחתת מדגם "סקורי" ניסתה אף היא להשתלב בפעילות החסימה, בהתבסס על ההנחה שטווח הפעולה של ספינות הטילים הישראליות אינו מגיע עד כדי 2000 ק"מ מבסיסן. כשהתחוורה למצרים, לאחר הפסקת האש, על פעילות של ספינת סער 4 (הגדולה יותר) במרכז הים התיכון (לרבות נוכחות ליד האי מלטה), הונחתה המשחתת המוצבת בלוב להפסיק את סיוריה.
נוסף על האמור בסקירה לעיל של אל"ם ג"ש, התירה הצנזורה בישראל בספטמבר 2018 לפרסם את דו"ח התחקיר של סוכן הצמרת הישראלי, ד"ר אשרף מרואן ("חותל"; "המלאך") שנערך בלונדון בתאריך 05.10.1973. מדו"ח זה ומפרטים אחרים שפורסמו על הפרשה מצטיירת התמונה הזאת:
ב־02.10.1973 שלח הנשיא סאדאת את ד"ר אשרף מרואן ללוב כדי לתאם את שליחתו של כוח ימי נוסף על תגבור הכוח המצרי ששהה בלוב כבר מראשית השנה. אשרף, אחרי שמילא את שליחותו, נסע ב־04.10.1973 לפריז ונפגש עם מפעיליו הישראלים. בפגישה הוא סיפר להם על המלחמה הקרבה ובאה וביקש להיפגש עם ראש המוסד, צבי זמיר. בפגישה זו, שהתקיימה ערב המלחמה (05.10.1973) בלונדון, הוא מסר פרטים רבים על המלחמה, ובין השאר "...על פי התוכנית היה על חלק מאוניות חיל הים המצרי לעזוב את נמלי מצרים ולצאת לטוברוק [לוב], 36 שעות לפני פתיחת המתקפה. דבר זה הוצא לפועל וכמה משחתות מצריות וכלי שיט אחרים הגיעו כבר לטוברוק".
בספר "ניצחון בסבירות נמוכה" כותב תא"ל (מיל') אלי רהב את הדברים האלה: "...בשלהי מלחמת יום הכיפורים הנשיא סאדאת החליט לפעול נגד הרכבת הימית לישראל. חיל הים הישראלי ביצע פעולות חסימה במבואות נמלי האויב. אחר כך קודמו כוחות מערבה, כאשר: ספינת "סער 4" פעלה במרכז הים התיכון וספינות "סער 2" ו"סער 4" פעלו באגן המזרחי של הים התיכון פחות או יותר עד האי כרתים. הספינות תודלקו בלב ים גם על ידי שימוש באוניות סוחר. ב־22 באוקטובר נוצרה הזדמנות לפגוע במשחתת מצרית מדגם "סקורי", אך עקב העובדה שהתקרב מועד הסכם הפסקת האש, הוחלט לא לפגוע הספינה המצרית. המצרים הבינו זאת והסירו את האיום על השיט לישראל"
בזירת הים האדום. חיל הים המצרי מיקש את מְצרי יובל (כאמור לעיל על ידי ג"ש), ושיגר כמה פצצות טורפדו לעבר מכלית הנפט הישראלית "שמשון". אומנם הטורפדו לא פגע במכלית, אבל ממשלת ישראל הבינה את הרמז והפסיקה את השיט לישראל בים האדום.
מתוך כל האמור לעיל עולה כי כבר לפני 46 שנה תכנן ופעל חיל הים המצרי כדי לפגוע בנתיבי השיט לישראל הן בים התיכון הן בים האדום.
סדר הכוחות הימי כיום
הצי המצרי מונה היום כ־283 כלי שיט מסוגים שונים. מיעוטם הם כלים מתוצרת ברית המועצות ששרדו עוד מתקופת מלחמת יום הכיפורים. חלקם של כלים אלה עבר "מתיחות פנים" כדי להתאימם לשדה הקרב המודרני. כיום מבוסס רוב הצי המצרי על כלי שיט שנרכשו לאחר מלחמת יום הכיפורים. מקורות הרכש הם מגוונים, ביניהם ארה"ב, צרפת, גרמניה, איטליה, סין ורוסיה. מאז ראשית המאה ה־21 חלה תפנית בהצטיידות של צבא מצרים והוא שואף לרכוש את אמצעי הלחימה החדישים ביותר שאפשר לרכוש בשוקי העולם. כחלק ממגמה זו גם חיל הים המצרי רוכש כלי שיט מתקדמים, כגון נושאות מסוקים מיסטראל מצרפת וצוללות דגם U-209 מגרמניה. במקביל לרכש בשוקי העולם מצרים פועלת לבניית כלי שיט מתקדמים במספנות המצריות, כך למשל לאחרונה המצרים סיימו את בנייתה של הפריגטה החמקנית "פורט סעיד". הפריגטה היא מסוג Go Wind 2500 והיא נבנתה בתמיכת החברה הצרפתית Naval Grup. המספנות במצרים מבצעות גם התקנות של אמצעי לחימה על אוניות הצי המצרי.
נוסף על כלי שיט חיל הים המצרי מפעיל כוחות קומנדו ימי ושרשרת של סוללות טילי חוף-ים להגנת חופיו. בשירות חיל הים המצרי פועלים גם כלי טיס רבים, לרבות 20 מסוקים ימיים (מדגמים Gazelle ו־SH-26 Super Sea Shrint) ומטוסי F-16 המצוידים בטילי ים מדגם Harpoon (תוצרת ארה"ב). טילים אלה מסוגלים לתקוף כלי שיט בטווח עד 120 ק"מ.[6] חיל הים המצרי כולל צי של 36 נחתות ולהערכתי הוא נערך להנחתה של כוח של אוגדה ממוכנת (ראו להלן).
פירוט נוסף של סדר הכוחות ראו להלן בנספח א.
רכש
חלק ניכר מכלי השיט שמניתי בסעיף הקודם מקורו ברכש אמצעי לחימה שמצרים עוסקת בו בצורה נמרצת במיוחד מאז שהנשיא א־סיסי עלה לשלטון. בטבלה להלן מפורטים כלי הנשק שנרכשו מאז שנת 2013 והעלות שלהם, בתוך ציון מה מתוכם כבר סופק למצרים
פרטים נוספים על הרכש הימי והשתלבותו במארג הכללי של התעצמות צבא מצרים אפשר לקרוא בסקירתי מיום 21.02.2021 בנושא "רכש אמצעי לחימה במצרים מאז עליית הנשיא סיסי לשלטון".
היערכות
לצערי אין בידי לספק תמונה מקיפה של היערכות הצי המצרי, אך אין לי ספק כי עיקרו של הצי ערוך בים התיכון שבו רואה הצי את זירת הלחימה העיקרית שלו[7]. בחודשים הקרובים עומדת להסתיים בנייתם של שמונה נמלים חדשים – חלקם נמלים גדולים (ראו להלן). אני מעריך כי אז יחולו שינויי היערכות מהותיים ותתבצע היערכות חדשה של הצי - בעיקר בנמלי הים התיכון.
פיתוח מואץ של 16 נמלים במצרים – תשעה מתוכם עבור הצי
רקע היסטורי
עד שנת 2010 היו במצרים 15 נמלים המאפשרים עגינה של אוניות סוחר ומלחמה: חמישה נמלים שהשימוש העיקרי בהם היה של הצי; חמישה נמלים מעורבים שבהם היו מעגנים לצי ולאוניות סוחר וחמישה נמלים ששימשו רק אוניות סוחר. נוסף על נמלים אלו היו במצרים נמלים ששימשו את שדות הנפט, נמלים לקווי צינורות דלק ולהספקת דלק לתחנות כוח, וכן למעלה ממאה מעגנים לסירות דיג וספינות המשמשות לנופש ולתיירות.
בימיו של הנשיא מובארכ יצאה מצרים בתוכנית כלכלית גדולה לפיתוח אזור תעלת סואץ כאזור סחר בין־לאומי. כאחד ממרכיבי התוכנית נבנה נמל בין־לאומי גדול למכולות ולמטענים בסיני, בשטח המלחה אשר שממזרח לעיר פורט פואד. לצורך בניית הנמל נחפרה זרוע נוספת לתעלת סואץ אשר קישרה את הנמל הגדול עם תעלת סואץ. כאמור, הנמל נבנה בשטח סיני וכדי לאפשר תנועת סחורות למצרים ולנמלים שבמפרץ סואץ, נסללה מסילת ברזל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ. המסילה חצתה את תעלת סואץ בקילומטר ה־68 בפירדאן בגשר חדש שבנייתו הסתיימה ב־2001 בעלות של כ־380 מיליון לירות מצריות (כ־100 מיליון דולר).
מרכיב נוסף בתוכניותיו של הנשיא מובארכ היה לפתח גם את האזור שמדרום לנמל סואץ, הכולל את נמל עדביה ואת אזור עין סוחנה, הנמצא כ־40 ק"מ מדרום לסואץ. בעת ההיא היה בו, עוד מתקופת הנשיא סאדאת, נמל גדול לנפט המיועד להידחף בצינורות לכיוון אלכסנדריה.
החלטה אסטרטגית להעצים את הצי
כאמור לעיל, בשנים 2007–2010, עוד בימיו של הנשיא מובארכ, התקבלה במצרים החלטה להעצים בצורה משמעותית את הצבא. מרכיב מרכזי בהחלטה זו היה להביא את הצי המצרי לקדמת הציים בעולם. במסגרת החלטה זו בוצעה עבודת התכנון של רוב הנמלים המוקמים כיום במצרים.[8] החלטה זו כוללת הרחבה משמעותית של נמלים קיימים ובעיקר החלטה לתכנן בנייתם של שלושה[9] נמלים צבאיים מודרניים.
פיתוח תוכנית לנמלים צבאיים חדישים
המצרים גיבשו מפרט ארכיטקטוני לבניית נמלים בלעדיים עבור הצי. על פי מפרט זה, מתקני החוף בנמלים זהים, ומושקעים בהם משאבים רבים לרווחת המשרתים, בתוך מתן דגש גם לעיצוב. השוני בין הנמלים נובע בעיקר ממיקומו של הנמל ומתנאי הים באזור המשפיעים על גודלו של שובר הגלים. התכנון של הנמלים בוצע עוד בימי הנשיאים מובארכ ומורסי. הנשיא א־סיסי החל בשנת 2016 בבנייתם של שני הנמלים בראס בנאס ובפורט סעיד ובשנת 2017 הוחל כפי הנראה בבנייתו של הנמל באל־נגיילה. כיום שניים מהנמלים כבר פעילים ובנייתו של הנמל השלישי בפורט פואד עומדת לקראת סיום. להלן המאפיינים העיקריים של הנמלים:
• בכל נמל יש לפחות רציף אחד למים עמוקים באורך של כ־1,000 מטר.
• מפקדת הנמל שוכנת בבניין גדול בן שתי קומות.
• שמונה מבנים למגורי חיילים בקיבולת כוללת של כ־2,300 חיילים.
• מבנים נפרדים למגורי קצינים זוטרים ולקצינים בכירים בקיבולת משוערת של כ־250 איש נוספים.
• מסגד "מכובד" עם צריח.
• מבנן גדול המשמש לאחסון כלי רכב ואמצעי לחימה, אמצעי שינוע כגון מנופים, וסדנאות. במבנן תשעה האנגרים הקשורים למבנה מרכזי, והוא משתרע על שטח של כ־20,000 מטר מרובע.
• שלושה מבנים מוגנים גדולים לאחסון תחמושת המשתרעים על שטח כולל של 600 מ"ר.
• בניין מרפאות ובו בית חולים בן 50 מיטות.
• מבנה כיבוי אש ובו גם חנויות נוחות.
• מרכז ספורט הכולל מגרשי משחק, בריכת שחייה ומבנה מרכזי לאירועים.
הדגמת אחד משלושת הנמלים הצבאיים החדשים:
בניית נמלים צבאיים עד שנת 2014
עוד לפני שתפס הנשיא עבד אל פתח א־סיסי את השלטון ביולי 2014, הוחל ביישום התוכנית להעצמת הצי על ידי הקמת שלושה נמלים צבאיים כדלהלן:
א. בניית רציף נוסף לצי בספאג'ה. הרציף באורך של כ־620 מטר נבנה כחמישה ק"מ מדרום לנמל "הישן" ובסיס הצי. הרציף נבנה באזור מאגרי הדלק והתחמושת ובנייתו תייעל את התחמשות כוחות הצי הפועלים בגזרת הים האדום.
ב. ראשית העבודות להרחבה משמעותית של נמל הצי באבו קיר-אלכסנדריה. מדובר במיזם גדול הכולל ייבוש הים, בניית שוברי גלים והקמת רציפים חדשים באורך כולל של 2,200 מטר.
ג. ראשית העבודות לבניין מעגן מקורה ומתקן תחזוקה לצוללות בנמל ראס טין-אלכסנדריה.
ד. בשנת 2012 החל הנשיא מוחמד מורסי בבניית נמל גדול באל־עריש. הכוונה המוצהרת בבניית הנמל הייתה בניית נמל מטענים אזרחי. הנשיא א־סיסי שבא אחריו הצהיר גם הוא על כוונתו לבנות באל־עריש נמל אזרחי. להערכתי, הייעוד העיקרי של הנמל הנבנה באל־עריש הוא צבאי. לפירוט התפניות בפרשה זו ראו להלן נספח ב.
בניית נמלים צבאיים 2014–2021
סיסי נשיא מצרים פועל בצורה נחרצת לבנייתם או הרחבתם של שמונה נמלים צבאיים. פעילות זו כוללת:
א. המשך וסיום בנייתם של שלושת הנמלים בספאג'ה, אבו קיר ומעגן הצוללות בראס אל־טין שכאמור לעיל אלו מיזמים שבנייתם החלה עוד בתקופת קודמיו בתפקיד.
ב. בניית שלושה נמלים חדשים זהים באל־נגיילה, בראס בנאס ופורט פואד על פי מפרט הנמלים החדשני. הקמתם של שניים מתוכם הסתיימה, והשלישי, בפורט פואד, לקראת סיום (הבסיס מאויש ועוגנים בו כבר כלי שייט במזח במעגן המערבי. העבודות להעמקת המעגן הצפוני עומדות בפני סיום).
ג. בניית רציף צבאי נוסף בתוך נמל ראס אל טין ובניית נמל נוסף לצי מחוץ לשובר הגלים של נמל ראס אל טין. הנמל החדש הוא חלק ממיזם גדול לייבוש הים שנועד להכפיל את שטח מחנה מפקדת חיל הים בראס אל טין-אלכסנדריה.
פרטים נוספים על הנמלים הצבאיים בים התיכון - ראו להלן בנספח ג.
פרטים נוספים על הנמלים הצבאיים בים האדום – ראו להלן בנספח ד.
פיתוח שבעה נמלים אזרחיים
לאחר שעלה הנשיא א־סיסי לשלטון, הוא יצא ב־3 במרץ 2016 ב"תוכנית לפיתוח מצרים".[10] זוהי תוכנית גרנדיוזית המבוססת ברובה על תוכניותיו של הנשיא מובארכ. המרכיב העיקרי של תוכנית זו היה שוב פיתוח מרחב תעלת סואץ. פרק נכבד בתוכנית הוא פיתוח חמישה נמלים אזרחיים, שלושה מתוכם בסיני ושני הנותרים בצפון מפרץ סואץ. עתה משחלפו כשש שנים, "יצאתי לשטח"[11] לבדוק מה מתבצע מהתוכנית ובאיזה קצב. להלן הפירוט:
א. בניית נמל מטענים באל־עריש - על גלגוליו של הנמל ראו להלן בנספח ב.
ב. נמל חדש לסחר בנפט בפורט פואד מדרום לנמל המכולות שנבנה על ידי הנשיא מובארכ.
ג. בניית מזח נוסף, כנראה לדשנים, בשרשרת המזחים באל עדביה (מדרום לסואץ).
ד. הרחבת נמל בעין סוח'נה שמדרום לסואץ, הכוללת הכפלת מסוף הדלק והגדלה משמעותית של הרציפים למכולות ולאוניות צובר.
ה. בניית נמל מטענים קטן יחסית בא־טור בדרום סיני.
למעט הרחבת נמל עין סוח'נה שהמתקנים הימיים שלו הושלמו והם פעילים (אף שטרם הושלמה בנייתם של מתקני החוף), בנייתם של כל יתר הנמלים מתקדמת באיטיות וככל הנראה בנייתו של הנמל בא־טור אף הופסקה כליל.
נוסף על שבעת הנמלים האזרחיים שעל בנייתם הוכרז בשנת 2016 החלו המצרים בשנת 2020 בבניית מסוף מכולות גדול בתוך נמל ראס אל טין באלכסנדריה. מדובר בייבוש שטח של כ־600 אלף מ"ר. העבודות מבוצעות צמוד למסוף המכולות הקיים של הנמל המשתרע על שטח של 200 אלף מ"ר.
לפרטים נוספים על הנמלים האזרחיים - ראו להלן בנספח ה.
פיתוח תשתיות נוספות עבור זרוע הים
הגידול במשמעותי בסדר הכוחות של חיל הים המצרי מחייב כמובן את הרחבתן של מערכות הפיקוד, ההדרכה והלוגיסטיקה. להלן כמה פרטים בנושאים אלו:
הרחבת מערכת השליטה בזרוע הים
בראש מיזמי הפיתוח עומדת הכפלתו של מחנה מפקדת חיל הים בנמל ראס אל טין באלכסנדריה. מאז שנת 2013 עוסקים המצרים בייבוש הים שמצפון לבסיס מפקדת הצי. מדובר במיזם גדול המשתרע לאורך של כ־3,400 מטר וברוחב משתנה של כ־320 מטר. השטח שייובש יאפשר את הכפלתו של מטה חיל הים. אני משער שחיל הים אינו יכול להמתין עד לסיום העבודות ולפיכך יש למפקדת חיל הים מבנים שונים בעיר המשמשים את המערך הניהולי של החיל. ברור שכל התעצמות של חיל הים מחייבת בניית מוצבי פיקוד חדישים לצי, אך אין בידי מידע היכן הם ממוקמים. לתצלום לוויין של מחנה מפקדת הצי, ראו להלן בנספח ג.
פרויקט נוסף בתחום הפיקוד הוא בניית מחנה קבע חדש למפקדת פיקוד הים האדום בספאג'ה. הבנייה החלה במאי 2015 והסתיימה בספטמבר 2017. סביר להניח כי באזור נבנה מוצב פיקוד מודרני אך איני יודע את מיקומו.
מערך ההדרכה של זרוע הים
לחיל הים שרשרת ארוכה של למעלה מעשרה בסיסי הדרכה ובתי ספר למקצועות הים, כגון בית הספר לטורפדו ימי ובית הספר למכונאות ים ובסיס ההדרכה המרכזי למשרתים בחיל הים. רוב מתקני ההדרכה נמצאים באזור אבו קיר והיתר באזור ראס אל טין ובורג' אל ערב. בצילום שלפניכם אני מבקש להדגים כמה מבסיסים אלו ומפנה את תשומת ליבכם לתנאי השירות של המשרתים בצבא המצרי ולמכון הגבוה ללימודי ימייה המכשיר קצינים בכירים בחיל הים המצרי.
המערך הלוגיסטי
אני משער כי המערך הלוגיסטי של חיל הים מבוסס על התשתית שהותירו אחריהם הבריטים אחרי מלחמת העולם השנייה. תשתית זו מרוכזת באזור אלכסנדריה. במסגרת ההכנות של צבא מצרים למלחמת יום הכיפורים הם בנו שלושה מרכזים לוגיסטיים בים האדום: אחד בעדביה השני בספאג'ה ושלישי בראס בנאס. הגידול העצום בסדר הכוחות של חיל הים המצרי מחייב, לדעתי, גם הרחבה של המערכת הלוגיסטית.
ביוני 2018 החלו המצרים בבניית אתר לוגיסטי גדול במחנה מוחמד נג'יב שבמערב אלכסנדריה המשמש כבסיס הקבע לדיביזיה ממוכנת 3. הדיביזיה חלקה או כולה מיועדת לפעול גם ככוח הנחתה לפעולה בעורף האויב. האתר הלוגיסטי כולל 12 מבנים לאחסון תחמושת בשטח כולל של כ־5,300 מ"ר ותשעה מבנים גדולים לאחסון אמל"ח המשתרעים על שטח כולל של כ־9,000 מ"ר. אני מעריך כי אתר אחסון זה נבנה כדי לשמש את חיל הים.
להלן טבלה המפרטת את הבסיסים הלוגיסטיים שלהערכתי משמשים את חיל הים:
הדגמה של מרכז לוגיסטי של חיל הים:
מחנה לכוחות הנחתה מהים ובסיסי קומנדו ימי עוד מהימים שקדמו למלחמת ששת הימית שאפו המצרים להנחית כוחות בשטחנו. כהכנה למלחמת יום הכיפורים הם הקימו את חטיבת הנחתים 130 שתוכננה להנחתה מהים באזור רומאני, כ־35 ק"מ ממזרח לתעלת סואץ. המטרה הייתה לשבש את הגעת כוחות המילואים של צה"ל בציר הצפוני בסיני. עקב שינוי היעד המצרי במלחמה מההגעה למעברים לתוכנית מצומצמת יותר בשטח המיועד לכיבוש, בוטלה תוכנית ההנחתה מהים וחטיבת הנחתים פעלה ביום הכיפורים באגמים שלאורך תעלת סואץ.
כוח ההנחתה הימי מונה כיום 36 נחתות בגדלים שונים (פירוט בנספח א) ולהערכתי, חיל הים המצרי מכשיר את דיביזיה ממוכנת 3 (ערוכה במחנה מוחמד נגיב במערב אלכסנדריה) לבצע הנחתת כוחות בעורף האויב כדי לפגוע בהזרמת כוחות ובתנועת תספוקת צבאית לחזית. בכל התרגילים הרבים שמבצע חיל הים המצרי ישנו מרכיב של הנחתת כוחות מהים ומהאוויר.
סיכום
פיתוח 15 הנמלים הצבאיים והאזרחיים במצרים הוא, ככל הנראה, מיזם הפיתוח הגדול ביותר המבוצע כיום במצרים. אני משער שבמיזם זה מושקעים כ־60 מיליארד דולר. חלק ניכר ממיזם זה הוא פיתוח שמונת הנמלים הצבאיים. פיתוח הנמלים הצבאיים והרכש הרב של הצי המצרי מצעידים את מצרים לקראת הפיכתה למעצמה ימית. להערכתי, המצרים השקיעו, מאז שנת 2013, סך של כ־45 מיליארד דולר[12] רק בהתעצמות הימית.
מנגד לפיתוח המואץ של שמונה נמלים צבאיים שרובם כבר פועלים, בניית ששת הנמלים האזרחיים מתנהלת לאיטה, ולמעט פיתוח נמל עין סוח'נה, כל יתר המיזמים רחוקים מאוד מסיום. לפיכך החזון הגדול של מצרים להפוך את "פרוזדור תעלת סואץ" כעוגן מרכזי בפיתוחה של מצרים עומד בפני קריסה ומצרים צועדת לקראת מצב של "חדלות פירעון".
ההתעצמות המצרית בכלל וההתעצמות בנושא הימי בפרט מעלות את השאלה מדוע מדינה ענייה, המתקשה לספק פת לחם לאזרחיה, משקיעה הון עתק ברכש אמל"ח יקר, אשר היא אינה זקוקה לו בהתמודדות מול אויביה המוצהרים (ארגונים איסלמיסטיים קיצוניים, ולוב, שמעולם לא הייתה אויב ימי). גם לפתרון הסכסוך על בניית סכר התקווה וחלוקת מימי הנילוס עם אתיופיה אין צורך בצוללות או בנושאות מסוקים מהסיבה הפשוטה שלאתיופיה אין מוצא לים וכמובן שאין לה צי.
לאחרונה "חוקרים" שונים מסבירים את התעצמות הצי בסכסוך שצץ לאחרונה בין מצרים לטורקיה בשאלת ה"מים הכלכליים". שאלה זו צצה באגן המזרחי של הים התיכון לאחר שישראל ומצרים מצאו בים שדות גז גדולים. בעקבות תגלית זו החלו כמה מהמדינות באזור להתקוטט על הנכסים הימיים. חוקרים אלו אינם בקיאים ואינם מודעים כלל לעובדות האלה: ראשית, ההחלטה על תכנון שפעת הנמלים החדשים נפלה במצרים לפני למעלה מעשור שנים. בעת ההיא טרם התגלו שדות הגז הימיים הגדולים וממילא אין סיבה להתקוטט בגינם, מה גם שבעת ההיא מצרים תחת שלטון של האחים המוסלמים הייתה בת בריתה של טורקיה. שנית, התעצמות הצי המצרי היא רק חלק ממהלך גדול של מצרים בהתעצמות צבאית. מאפייניו העיקריים של מהלך זה הם השקעות עתק בהתחמשות כוחות היבשה ובניית תשתיות צבאיות בסיני. תשתיות אלו אינן תורמות כהוא זה להתכוננות למאבק צבאי עם טורקיה.
נותרה תשובה המקובלת על חוקרים רבים שלפיה "הם מתעצמים משום שהם רוצים להראות לכל באי העולם (המוסלמי) את גודלם ותפארתם". בעיניי תשובה זו היא שטחית ומצביעה על בורות. גם לפני שמצרים השקיעה בהתעצמות הצבאית סך של לפחות 120 מיליארד דולר,[13] היא הייתה הגדולה והחזקה מכל ארצות ערב. כיום מצרים היא המדינה המוסלמית החזקה בתבל ועדיין היא ממשיכה להתעצם.
זה שנים אני עוקב אחר פיתוח תשתיות צבאיות ואזרחיות במצרים ומצביע על החידושים וההתפתחויות. אני ממעט לעסוק בשאלה מה הם הגורמים שהביאו לקבלת ההחלטה לביצוע מיזם כזה או אחר ומתמקד בעיקר במעקב אחר פיתוח היכולות. מיעוט העיסוק בשאלת הכוונות אינו נובע מהעדר דעה בנושא, אלא מתוך הכרה שכדי לענות על שאלה זו יש להישען גם על תחומי מחקר נוספים ועל מקורות מידע חסויים שאינם עומדים לרשותי. מן המפורסמות הוא שארגוני מודיעין גדולים, בעלי שם טוב בקהילת המודיעין העולמית, כושלים פעם אחר פעם כאשר הם מנסים להעריך כוונות. לכן המלצתי לכל המשתמש בניתוחי כוונות, שינהג בהם בזהירות רבה ובמידה גדולה של ספקנות.
בשל החשיבות שאני מייחס לנושא ההתעצמות חסרת הפשר של צבא מצרים בתחום הימי, אביע הפעם את הערכתי מדוע מצרים משקיעה משאבים רבים בהתעצמות הצי המצרי. בהנחה שצבא מצרים עסק בהפקת לקחים על ביצועיו במלחמת יום הכיפורים, סביר להניח כי הוא הגיע למסקנה כי זרוע הים שלו, למרות גודלה מול חיל הים הישראלי, לא "סיפקה את הסחורה" במלחמת יום הכיפורים ולא מילאה את המשימה שהוטלה עליה לחסום בים התיכון את נתיבי השיט לישראל. גם במפרץ סואץ היו הביצועים דלים, וחיל הים המצרי ניגף גם שם. עקב כך נכשל המהלך המצרי לכיבוש הגדה המזרחית של מפרץ סואץ. מהלך זה היה מרכיב מרכזי בתוכנית המלחמה המצרית וכישלונו גרם לכך שלמרות ההישגים בכיבוש הגדה המזרחית של תעלת סואץ, צה"ל המשיך לשלוט בנתיב השיט של תעלת סואץ. אומנם המצרים הצליחו להפסיק את השיט הישראלי לעבר אילת אבל הם אמורים לדעת שאין בהצלחה זו לכפר על הישגיהם הדלים בים. לדעתי זו הסיבה העיקרית במתן עדיפות לחיל הים בנושא הרכש ובניית התשתיות של הנמלים.
מאז יוני 2014, עת תפס סיסי את השלטון במצרים, הוא עמל ללא לאות על פיתוח צבאו ועל בניית תשתיות צבאיות שרובן נבנה בסיני ובחזית קהיר-תעלת סואץ. בתחום הים הוא פעל לבניית הנמלים ואף קיבל החלטה אסטרטגית שלפיה הוא רוכש עבור חיל הים (כמו ליתר החילות) אמצעי לחימה חדישים, ולא עוד כלים ישנים משופצים.
מניתוח מועדי קבלת ההחלטות להתעצמות חיל הים המצרי עולה בבירור כי האיום העיקרי אליו נערך הצבא המצרי הוא ישראל. רוב האיומים האחרים - הגנה על שדות הגז הגדולים או לוחמה אפשרית מול טורקיה או איראן - "נולדו" שנים לאחר קבלת ההחלטות להתעצמות. לפיכך אני מעריך שמשימות חיל הים המצרי הן:
א. להיות מוכנים למלחמה מול ישראל ולהיערך לניתוק נתיבי השיט אליה במרכז הים התיכון.
ב. להגן על המים הכלכליים של מצרים מפני כל מי שינסה לצמצם את שטחם.
ג. לאפשר למצרים לשלוט בים האדום כדי להגן על נתיב השיט בתעלת סואץ.
בשונה או בניגוד להערכתי זו, יש חוקרים המסבירים אחרת את התעצמות הצי המצרי והפיתוח המואץ של תשתיות הנמלים. כך למשל, אלוף (מיל') דוד בן בעש"ט טוען כי "התעצמות הצי המצרי אינה לקח ממלחמת יום הכיפורים. הצי המצרי מתעצם משום שהוא רוצה להקרין כוח של מעצמה על מדינות ערב".
איני יודע מה הם מקורות המידע עליהם נשענים אלה החולקים עליי, ואני גם מפקפק במידת בקיאותם במתרחש בצבא המצרי בשנים האחרונות. כמו כן אני מוטרד מאוד מכך שהם קובעים את דעתם בפסקנות ולא טורחים להזכיר כלל את היריבות עם ישראל כגורם המשפיע על השיקולים המצריים.
אין זה סוד שבעת מלחמה מבוסס צינור האספקה העיקרי של מדינת ישראל על אספקה מהים. סביר להניח שמה שנכתב במסמך זה ידוע למופקדים על ביטחון ישראל. אני מקווה שיש בידם גם פתרונות למקרה שכל הארמדה הימית וההכנות המצריות להנחתת כוחות בהיקף גדול יופנו נגדנו. כמו כן אני מתרשם כי בשנים האחרונות גבר מאוד שיתוף הפעולה בין חיל הים לבין חיל האוויר. אני ממליץ שמומחים לזרועות אלו ייפגשו ויבחנו את הנושא.
הערה לסיכום
מכיוון שהידע שלי בנושא ים מוגבל, העברתי בדצמבר 2019 את טיוטת מאמר קודם שלי בנושא "מצרים מפתחת תשתיות לקראת הפיכתה למעצמה ימית"[14], זה לעיונו של תא"ל (בדימוס) אלי רהב. בסקירה זו פורסמתי את תגובתו. עתה העברתי סקירה זו שוב לעיונו של אלי רהב וביקשתי את הערותיו. להלן התייחסותו:
21.03.2021
אלי שלום
קראתי את עבודתך החשובה
ואני מסכים איתך בכל הנושאים
אני עומד מאחורי מכתב התייחסותי הקודם
הייתי מוסיף למשפט הסיכום
בכל עימות בעתיד תמצא ישראל את עצמה חסומה בים האדום וגם בים התיכון ולהתמודד עם כוח פלישה מהים - הלוואי ואתבדה.
תא"ל רהב שימש במגוון תפקידים בחיל הים, פיקד על טרפדות וספינות טילים. במלחמת של"ג שימש כראש מספן ים. מאז שפרש לגמלאות, עוסק רהב בפעילות מקפת לשימור המורשת הימית.
להלן מכתבו המעודכן של תא"ל אלי רהב
לכבוד סא"ל (בדימוס) אליהו דקל 23 בדצמבר 2019
נמלים במצרים
טיוטת מאמרך מ-23.12.2019
קראתי את טיוטת מאמרך מ-23.12.2019 והחכמתי, ולהלן התייחסותי.
אני מציע לראות את בניית הנמלים כחלק מהתפיסה המצרית הרואה את מצרים כמעצמה ימית, וכמיצוי לקחים ממצבים קודמים. הבנייה וההתעצמות אינן בהכרח מכוונות נגדנו, אך לעוצמה א־סימטרית בים יכולה להיות משמעות רבה בעתיד.
מצרים יושבת על חופים ארוכים בים התיכון ובים האדום. היא מחזיקה ומפעילה בין הימים נתיב מעבר בעל משמעות כלכלית ברמה עולמית. בניית הנמלים מספקת פרנסה ומשפרת את מצב הקיום למיליוני מצרים. הצי המצרי הוא הגדול ביותר בים התיכון. הוא בונה את עצמו כך שיוכל לבצע את מרבית המשימות שעשויות להיות מוטלות על צי מלחמה - להגן על חופי מצרים ועל השיט אליה. ביכולתו למנוע מציים אחרים, וישראל בכלל זה, שימוש בים. ביכולתו להפעיל כוח פשיטה לנחיתה באיגוף ימי.
הערכת האיום שהמצרים רואים מצד ישראל נותנת משקל מועט לכוח הימי הישראלי. היתרון האיכותי שהפגין חיל הים הישראלי במלחמת יום הכיפורים היה תופעה מקרית. הצי המצרי כיום מפעיל חימוש מזרחי ומערבי באיכות מהמעלה הראשונה. בצי המצרי עלתה כמות כלי הלחימה, ואילו בחיל הים הישראלי קטנה משמעותית. גם מהירות ההפלגה של הספינות הישראליות קטנה. חימוש הצוללות המצריות בטילי הרפון אמריקאים נותן להן יכולת תקיפה משמעותית ביותר. הנמלים הצבאיים מהווים מכפיל כוח ומאפשרים תדלוק, תספוק וגיחה חוזרת. בניית הבסיסים משפרת את יכולת אבטחת חופי מצרים בים התיכון. בניית בסיסים מבוצרים רחוקים מישראל מקטינה את האיום הנשקף מחיל האוויר הישראלי. ההשקעה בנמלים המרוחקים מחזקת את היכולת להפעיל סגר ימי.
הצי המצרי מרגיש ביטחון בשיטת פעולה זאת לאור הצלחתו במלחמת יום הכיפורים להפסיק את השיט לישראל בים האדום. ההיערכות בים האדום מאפשרת לחזור על ההצלחה. הנמל הצבאי באל נגיילה מקל על הגישה לנתיבי השיט לישראל וממנה בים התיכון.
לסיכום, מצרים הינה מעצמה ימית הנמצאת בהתחזקות. ישראל נראית כמוותרת על צי הסוחר ומחלישה את זרוע הים נמצאת בסיכון.
בכל עימות בעתיד תמצא ישראל את עצמה חסומה בים האדום וגם בים התיכון ותצטרך להתמודד עם כוח פלישה מהים - הלוואי ואתבדה. [פסקה מעודכנת למרץ 2021]
בברכה
תא"ל (בדימוס) אלי רהב
נספחים
נספח א – סדר כוחות מפורט של חיל הים
נספח ב - בניית נמל באל־עריש, כנראה לצרכים צבאיים
לקראת סוף ימי שלטונו של הנשיא חוסני מובארכ הוא תכנן בניית נמל מטענים אזרחי גדול באל־עריש, שעד אז היה בה נמל דיג בלבד. הדחתו של הנשיא מובארכ בימי ה"טלטלה האזורית" הביאה לשלטון את הנשיא מוחמד מורסי והוא שב והכריז על כוונתו לבנות באל־עריש נמל אזרחי. בשנת 2012 הוא אף החל לבנות במקום שובר גלים באורך של כ־200 מטר ומזח לאוניות סוחר קטנות.
כשהחלה בניית הנמל שימשה אל־עריש נמל ועורף כלכלי של רצועת עזה. עקב הסגר הימי של צה"ל על רצועת עזה, הפכה אל־עריש לצינור האספקה העיקרי שלה: החל מסחורות "כשרות" שעברו במעבר הגבול ברפיח, וכלה בשפע של נשק וציוד צבאי אחר שעבר בעשרות המנהרות אשר מתחת למעבר רפיח. לא אופתע לשמוע כי סירות הדיג בנמל אל־עריש נטלו חלק פעיל ב"חגיגת" ההברחות. אם ברצועת עזה יש כיום עשרות אלפי כלי נשק מיובאים, סביר להניח שמרביתם עברו את אל־עריש. ימיו של מורסי בשלטון לא ארכו ושר ההגנה שלו עבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון.
מאז שהנשיא א־סיסי תפס את השלטון ביוני 2014 ועד נובמבר 2019, הוארך שובר הגלים בכ־1,150 מטר נוספים. כמו כן בוצעו עבודות עפר לייבוש הים ולבניית מזח שאורכו מגיע כיום ל־420 מטר. העבודות לבניית המזח נמשכות בקצב איטי.
מצב היחסים בין מצרים לרצועת עזה כיום שונה בצורה משמעותית מימי שלטונם של קודמיו בכס הנשיאות. קודמיו "עצמו בחוזקה את עיניהם" למראה שפע ההברחות של כלי הנשק לרצועה, ואילו הנשיא א־סיסי הוא הראשון שנלחם באמת[15] בתופעת הברחות הנשק לרצועה. הוא עשה זאת על ידי הריסת המנהרות והריסה שיטתית של כל המבנים ב"רפיח המצרית". בפעולה זו הוא גדע באחת את תופעת ההברחות הלא מבוקרות.[16] גם את מעבר הגבול "הכשר" בין מצרים לרצועת עזה הוא סוגר לעיתים מזומנות, בהתאם ליחסיו המורכבים עם הנהגת החמאס ברצועה, כך שהצורך בהרחבת נמל אל־עריש הצטמצם מאוד.
למצרים אין כיום תוכניות לפיתוח החלק המזרחי של סיני, כך שמאליה עולה השאלה מדוע מצרים ממשיכה לפתח את הנמל באל־עריש. אין בידי תשובה חד־משמעית, אך ייתכן שהעובדה שמאז פברואר 2014 מתנהלות העבודות לאיטן מוכיחה שהשלטון המצרי הנוכחי אינו רואה צורך דחוף לסיים את העבודות.
כפי שעולה ממאמרים רבים שפרסמתי, מצרים בונה בסיני בקדחתנות תשתית צבאית המכוונת לעימות צבאי אפשרי עם ישראל. סביר שחיל הים המצרי משולב בתוכניות אלה, והרחבת הנמל באל־עריש תשרת גם את צורכי חיל הים המצרי ותתרום להגברת יכולותיו במערכה העתידית.
תשובה לתהיות שלי בסעיפים שלעיל ניתנה ביולי 2019, עת פורסם צו נשיאותי של נשיא מצרים[17] המפקיע את הנמל לטובת צבא מצרים. בכתבה שפורסמה בערוץ הטלוויזיה הערבי "אל גז'ירה"[18] תחת הכותרת "עקירה חדשה של תושבי סיני על ידי סיסי", נמסר כי נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי פירסם החלטה פומבית להעביר את השליטה בנמל אל־עריש לכוחות המזוינים, ותושבי סיני רואים בכך "עקירה חדשה". בדברי הפרשנות בכתבה נאמר כי עקירה זו של תושבי סיני מאדמתם היא חלק ממהלך כולל שבו צבא מצרים מנשל את התושבים מאדמתם. בין היתר נושלו גם תושבי פתחת רפיח ותושבי סובב שדה התעופה באל־עריש[19] שבתיהם נהרסו עד היסוד ללא תמורה.
ניתוח צילום לוויין מיוני 2019 מעלה כי עשרות הסירות וספינות הדיג שעגנו בנמל אל־עריש זה למעלה ממאה שנה עזבו את המקום, ככל הנראה בגלל הצו הנשיאותי המפקיע את הנמל וסביבתו לטובת הצבא המצרי.
התוכנית כוללת בין היתר:
- קביעה כי "נמל אל־עריש שבצפון סיני וכל המתקנים שלו, וכן כל קרקע או מתקנים אחרים הנדרשים על ידו, ייחשבו ככלי עזר ציבורי, למעט אתרים צבאיים המנוצלים להגנת המדינה".
- "העברת התלות בנמל אל־עריש, והקצאה מחדש של כל האדמות הסובבות את הנמל עבור עבודות הפיתוח של הכוחות המזוינים, בשטח של 371 דונם".
- קביעה כי הרשות הכללית של האזור הכלכלי של תעלת סואץ (הממשלה) תממן ותנהל את הפיתוח, הניהול וההפעלה של נמל אל־עריש, ומשרד הביטחון ימלא את חובותיו של אזור הנמל.
בצילום לוויין מנובמבר 2019 נראה כי הדייגים שבו לנמל, ייתכן שבעקבות לחץ על המושל הצבאי לשנות את דעתו. תפיסת הנמל בידי הצבא לא גרמה בשלב זה להאצת עבודות הבנייה והן ממשיכות להתנהל בעצלתיים. להערכתי, בנמל הגדול המתוכנן לקום במקום יהיה די מקום גם לצבא וגם למערכת הסחר האזרחית.
לסיכום, נכון ליוני 2020, העבודות לפיתוח הנמל "תקועות", ואיני מכיר תאריך יעד לסיומן. עקב תפיסת הנמל על ידי הצבא ובעיקר עקב העובדה שאין כיום הצדקה לנמל אזרחי בסיני נוסף על זה שפועל בפורט פואד שבמערב סיני, נראה לי שהנמל באל־עריש מיועד, לפחות בעיקרו, לשמש את הצי המצרי. ייתכן שכבר עתה – עוד בטרם נבנו הרציפים – אוניות מלחמה קטנות יכולות כבר לעגון באזור נמל הדיג.
נספח ג – נמלים צבאיים בים התיכון (ממערב למזרח)
נמל אל־נגיילה (גארגוב)
נמל חדש ההולך ומוקם מצפון לעיירה אל־נגיילה (El Negaila), כ־135 ק"מ ממזרח לגבול מצרים לוב בסולום וכ־70 ק"מ ממערב למרסה מטרוח. הנמל הוא אחד משלושת "הנמלים הצבאיים התואמים" שבנייתם החלה לאחר שעבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון במצרים. אף שעבודות גימור שונות טרם הסתיימו, אוניות מלחמה עוגנות במקום כבר מיולי 2020. הקמתו של בסיס ימי גדול באזור זה מאפשרת למצרים לשלוט על נתיבי השיט לישראל העוברים באזור מלטה. כמובן שבסיס ימי במערב מצרים מאפשר גם שליטה ומעורבות מצרית בנעשה בלוב, אך בעת ההחלטה על בניית הנמל היו כוחות הצי הלובי זעירים, ולהערכתי לא תפסו מקום במערכת השיקולים להשקעת הענק של מיליארדי דולרים במקום.
ריחוקו היחסי של הבסיס החדש משדות הגז הגדולים של מצרים בים התיכון וקרבתו היחסית לגבול הלובי מעידה, לדעתי, כי פני הצי המצרי לשליטה בנתיבי השיט בים התיכון. בניית הנמל במקום זה היא תחליף לנמלים בלוב ששימשו את חיל הים המצרי לחסימת נתיבי השיט לישראל במלחמת יום הכיפורים. הגנת מתקני הגז בים תוטל, כנראה, על כוחות הצי הערוכים בנמלי הצי הקיימים זה כבר בים התיכון.
נמל מרסה מטרוח
מעגן מקורה לצוללות בנמל ראס אל טין-אלכסנדריה.
באוקטובר 2013 החלו העבודות לבניית מעגן מקורה לצוללות. באוקטובר 2017 חנך הנשיא א־סיסי את המעגן החדש. המיזם כולל שיפוץ נמל הצוללות הישן המשתרע על שטח של כ־ 90X85 מטר. מעל כל שטח הנמל נבנה גג עם מתקני שינוע, המאפשר "שליפת" רכיבים מהצוללת והסעתם למבנה תחזוקה חדש המשתרע על שטח של 116X105 מטר. במקום בוצעו גם עבודות עפר רבות שלא הצלחתי להבין את פשרן (מעגן תת־קרקעי?).
רציף צבאי נוסף בנמל ראס אל טין-אלכסנדריה
במאי 2016 הוחל בבניית רציף נוסף עבור הצי בנמל ראס אל טין. הרציף נמצא ממערב ובצמוד למספנות הצי בנמל ובנייתו הסתיימה בשנת 2018.
נמל נוסף לצי במתחם נמל ראס אל טין-אלכסנדריה
בינואר 2016 הוחל בייבוש רצועת חוף בחלקו הצפוני של נמל ראס אל טין. בקצה המערבי של השטח המיובש, מחוץ לשובר הגלים ה"עתיק" של הנמל, נבנה נמל נוסף עבור הצי המצרי. העבודות ביבשה טרם החלו, אך כבר מדצמבר 2020 עוגנת בנמל החדש אחת משתי נושאות המסוקים מדגם מיסטראל שנרכשו עבור הצי המצרי.
נמל אבו קיר (ממזרח לאלכסנדריה) הנמל נמצא כ־24 ק"מ ממזרח למרכז אלכסנדריה. ככל הנראה זהו השני בגודלו בצי המצרי. במקום נמצאת גם האקדמיה לקציני ים, ובית הספר הגבוה להכשרת מפקדים בכירים בצי. מאז מאי 2013 מבוצעות במקום עבודות פיתוח רחבות היקף הכוללות ייבוש הים ובניית נמל נוסף בחלק הצפוני של הנמל ומעגן נוסף במרכז הנמל. אף שהעבודות לבניית מתקני החוף טרם הסתיימו, עגנה בנמל הצפוני אחת משתי נושאות המסוקים מדגם "מיסטרל" שנרכשו מצרפת.
נמל דמייאט
נמל חדש אזרחי ומודרני. בקרבת מאגרי הדלק שבנמל, נבנה בסיס צבאי ובו מחסני חמישה מחסני תחמושת ושני מבני אחסון גדולים. אני מעריך כי המצרים מייעדים את נמל דמייאט כבסיס אספקה וכמעגן חירום לאוניות הצי בעת מלחמה.
נמל פורט סעיד
זהו נמל ותיק מאוד ששימש את הצי המצרי בכל מלחמותיו עם ישראל. בשנים האחרונות הולך ומוקם נמל חדש לצי בפורט פואד (כשבעה ק"מ ממזרח לנמל על אדמת סיני). בניית הנמל החדש עומדת בפני סיום ואיני יודע האם הוא יחליף את הנמל בפורט סעיד או שיתווסף עליו.
נמל פורט פואד
הנמל נבנה בסיני, במוצא הצפוני של תעלת סואץ ממזרח לעיר פורט פואד. בנייתו של הנמל החלה ביוני 2016. נמל זה הוא אחד משלושת ה"נמלים התואמים" החדשים הנבנים עבור הצי המצרי. ייחודו של הנמל בשני הרציפים שבו באורך של כ־900 מטר כל אחד: רציף צפוני בנמל החדש ורציף מערבי על גדת תעלת סואץ. בנייתו של הנמל עומדת בפני סיום. יוזכר כי כשבעה ק"מ ממערב לנמל החדש, בפורט סעיד, קיים זה שנים רבות בסיס גדול של הצי המצרי. בפברואר 2021 בניין מפקדת הצי בנמל פורט סעיד היה בשיפוץ. עתה עם השלמת בניית הנמל החדש המרווח לצי ממזרח לפורט פואד יתכן וייעודו של בסיס הצי בפורט סעיד ישונה.
נמל אל־עריש
נמל קטן ששימש עד שנת 2012 בעיקר כנמל דיג. מאז הולך ומוקם במקום נמל גדול שייעודו המוצהר הוא לשמש כנמל אזרחי. אני מעריך כי נמל זה ישמש בעיקר את הצי המצרי. לפרטים ראו נספח ב לעיל.
נספח ד – נמלים צבאיים בים האדום (מצפון לדרום)
נמל עדביה (מדרום לסואץ)
בעבר הרחוק, לפני מלחמת ששת הימים, היה זה הבסיס המרכזי של חיל הים המצרי במפרץ סואץ שמשימתו העיקרית הייתה לאבטח את נתיב השיט לתעלת סואץ. במקום יש שני מזחים באורך כולל של כ־800 מטר ומחנה צבאי מטופח של חיל הים. נראה לי שכיום לאחר שמרכז הכובד של הצי ירד דרומה לספאג'ה, ירדה חשיבותו של נמל זה.
נמל ע'רדקה
בסיס ימי קטן ובו רציף באורך של כ־200 מטר המשמש בעיקר ספינות משמר.
נמל שארם א־שיח'
בסיס ימי גדול יחסית ובו רציף מרכזי באורך של כ־540 מטר. הסכם השלום עם ישראל אוסר על נוכחות צבאית במקום, אך נראה כי המצרים אינם ממש מקפידים בנושא זה.
נמל ספאג'ה
זהו הבסיס המרכזי של חיל הים המצרי בים האדום, ובו מפקדת הפיקוד הדרומי של חיל הים המצרי. ספאג'ה משמשת עוד מימי הנשיא סאדאת כבסיס המרכזי של הצי המצרי בים האדום, ובשנים האחרונות מבוצעות שם פעולות נרחבות לבניית תשתית צבאית. הבנייה כוללת:
· כחמישה ק"מ מדרום לבסיס הצי הישן בספאג'ה היה מזח באורך 520 מטר. לאחר שנת 2011 החלו המצרים בבניית שני מזחים: האחד באורך של כ־240 מטר והאחר, הסמוך אליו, באורך של כ־370 מטר. בניית הרציפים הסתיימה כבר בשנת 2015, ונראה כי לפחות אחד מהם משמש את הצי המצרי.
· ממזרח לרציפים נמצא זה כבר אחד משני המרכזים הלוגיסטיים של הצי. בבסיס זה מבוצעות בשנים האחרונות פעולות הרחבה שונות, כגון בניית מחסני תחמושת תת־קרקעיים ומאגרי דלק נוספים. ככל הנראה המזחים החדשים שנבנו ישמשו להטענה/פריקת של אפסניה עבור הצי.
· הוכפל מחנה הקבע של הצי בספאג'ה שבו שוכנת ככל הנראה מפקדת חיל הים המצרי בים האדום.
· בזמן כלשהו אחרי 15 במרס 2013 הוחל על שפת הים האדום בבניית מחנה צבאי השוכן כ־ 17 ק"מ מצפון לבסיס הצי. בניית המחנה הסתיימה בפברואר 2017. להערכתי, בסבירות של 60%, ישמש הבסיס מחנה קבע ליחידת קומנדו ימי בהיקף של כגדוד.
· בסוף שנת 2016 הוחל לבנות בספאג'ה מאגר דלק אסטרטגי תת־קרקעי בקיבולת משוערת של כ־120 מיליון ליטר דלק. מאגר זה, שבנייתו הסתיימה באוגוסט 2017, מתווסף על מאגר בקיבולת משוערת של כ־60 מיליון ליטר דלק שנבנה בשנת 1972. המאגר הישן נבנה על ידי הנשיא סאדאת במסגרת הכנותיו למלחמת יום הכיפורים. מאגרי הדלק האסטרטגיים נועדו לשמש את כלל צורכי הדלק של מצרים בשעת חירום. בניית המאגרים בסאפג'ה דווקא מצביעה על החשיבות שהמצרים מייחסים לבסיס הצי במקום.
נמל ראס בנאס (ברניס)
בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים נבנה נמל צבאי בראס בנאס, השוכנת על חוף הים האדום, כ־270 ק"מ מצפון לגבול מצרים-סודן. הנמל היה חלק ממערך צבאי לשמירה על גבולה הדרומי של מצרים ולשליטה על נתיבי השיט העוברים בים האדום והוא כולל בין היתר: מאגר דלק תת־קרקעי בקיבולת של כשישה מיליון ליטר, בסיס תחמושת גדול שמיועד לשמש את חיל הים, שדה תעופה צבאי, בסיסי טילי קרקע-אוויר, ומתקן תחזוקה מרחבי לטילי קרקע-אוויר ששימש לאחסון טילי קרקע אוויר. במקום נמצא גם מחנה לכוחות יבשה בגודל של חטיבה.
במלחמת יום הכיפורים שלח חיל הים המצרי ספינות מלחמה לעבר מצרי באב אל מנדב. המכלית הישראלית "שמשון" שחצתה את המצרים, הותקפה על ידי טורפדו מצרי, לא נפגעה, אך ניסיון הפיגוע בה גרם להפסקת השיט הישראלי לאילת ולקשיים רבים באספקת נפט למדינת ישראל.
לאחר פברואר 2016 (לא ידוע מתי בדיוק), הוחל בבניית נמל חדש בראס בנאס עבור הצי המצרי. הנמל החדש נמצא כשמונה ק"מ ממזרח לנמל החדש. מדובר בנמל גדול, אחד משלושת ה"נמלים הצבאיים התואמים" שנבנו עבור הצי המצרי. אורכו של המזח בנמל מגיע לכ־900 מטר והוא נחנך בינואר 2020.
בד בבד עם בניית הנמל החדש בראס בנאס בוצעו עבודות להרחבת שדה התעופה. להערכתי, שדה התעופה המורחב הוא חלק ממאמץ מצרי משולב ים-אוויר להגנת ספינות חיל הים ולשליטה על נתיב השיט לתעלת סואץ.
נספח ה – פיתוח נמלים אזרחיים
נמל מכליות הנפט, מזרח פורט פואד
מאז 2016 המצרים עוסקים בכריית תעלה מדרום לנמל המטענים שנבנה על ידי הנשיא מובארכ בסיני במוצא הצפוני של תעלת סואץ, ממזרח לעיר פורט פואד. התעלה מיועדת עבור נמל חדש למכליות נפט. הנמל ייבנה קרוב לוודאי על הגדה המזרחית של התעלה החדשה. עד עתה נחפרה תעלה באורך של כ־4.7 ק"מ וברוחב מתוכנן לכ־550 מטר. רק חלק מהתעלה החדשה מגיע כבר לרוחב הסופי. נכון למרץ 2020, המצרים עוסקים בבניית הרציפים של הנמל ובד בבד החלו לבנות תשתיות של מחסנים בחצי האי שבין הנמל לזרוע המזרחית של תעלת סואץ. לא ברור לי מה בדיוק עומדים המצרים לעשות בנמל זה. האם יהיה רק רציף לתחזוקה של אוניות המכל או מקום סחר בנפט בו תפרוקנה מכליות הענק את תכולתן למכלים שייבנו בחוף, ומשם יועבר/יימכר הנפט לאוניות מכל קטנות יותר? כך או כך, היעדר רכבת המגיעה למקום פוגע ככל הנראה בקצב בניית הנמל.[20]
מקור מצרי מציין כי בכוונת המצרים להניח קו צינורות נפט גולמי בקוטר של 12 אינץ' מפורט סעיד (פורט פואד?) לעבר התקני הנזלת הגז שממערב לפורט סעיד. הכוונה היא להשתמש בקו הגז המונזל המחבר את מתקן ההנזלה עם בית הזיקוק הגדול לנפט במוסטרוד שבצפון קהיר. קו הגז אינו מנוצל במלוא תפוקתו כך שאפשר יהיה לנצל את הצינור גם להעברת נפט גולמי.
הרחבת נמל דשנים באל־עדביה
באל־עדביה אשר מדרום לסואץ ישנם כיום ארבעה נמלים (מצפון לדרום): נמל דיג ומטענים כלליים, הנמל החדש לדשנים ולמוצרים פטרו־כימיים, נמל הדשנים והמוצרים הפטרו־כימיים הישן והנמל הצבאי. עוד בשנת 2011, בעת שלטונו של הנשיא מובארכ, החלו המצרים בעבודות להרחבת נמל הדשנים ובבניית הרציף הצפוני החדש. ארבע שנים לאחר מכן החלו בבניית הרציף הדרומי. באוקטובר 2019 הסתיימה בניית הרציף הצפוני ומאז ועד נובמבר 2020 עוסקים בבניית הרציף הדרומי. נראה שהעבודות במזח הדרומי הופסקו וייתכן שבמזח הצפוני החלו לעשות שימוש כשטח איחסון (ולא לפריקת אוניות).
אני משער כי התוספת הנכבדה של הרציפים המוקצים לטובת הדשנים תאפשר למצרים חלוקה מחדש של הרציפים בין נמל הדשנים הישן לבין הנמל הצבאי לצורך הגדלת הנמל הצבאי. השערתי זו מבוססת על ההנחה שהתעצמות הגדולה של חיל הים המצרי מחייבת גם את הגדלת הרציפים, ותעשיית הדשנים באזור יכולה להרשות לעצמה לוותר על חלק מרציף הדשנים הישן לטובת חיל הים המצרי.
הרחבת נמל עין סח'נה
עוד לפני שנת 2005 (אין תאריך מדויק יותר), בנה הנשיא מובארכ בעין סוח'נה (כ־39 ק"מ מדרום לסואץ) נמל גדול ובו שלושה מעגנים. המעגן הצפוני מערבי נועד למטענים כלליים ולמכולות, מעגן צפוני מזרחי לאוניות צובר והוא משמש גם את מפעל הסוכר הנמצא בסמוך. המעגן הדרומי משמש לטעינת דלק ולפריקתו. בראשית 2015 החלה פעילות להרחבת כל שלושת המעגנים בנמל. נכון לנובמבר 2020 הסתיימו העבודות בים ואוניות החלו לפקוד את המעגנים החדשים. כיום ממשיכים עדיין לבצע עבודות תשתית שונות ביבשה כגון בניית מתקני דלק ומחסנים.
הרחבת נמל א־טור
בפברואר 2016 הוחל בעבודות לייבוש הים ולבניית רציף חדש באורך של כ־400 מטר. עבודות העפר לייבוש הים טרם הסתיימו ועושה רושם כי מאז יולי 2018 הופסקו העבודות במקום. הצורך הכלכלי בבניית הרציף החדש אינו מובן לי. למיטב ידיעתי, אין למצרים כל תוכנית לפיתוח חבל ארץ זה המצריכה את הרחבת הנמל שבמקום.
הרחבת נמל ראס אל־טין - אלכסנדריה
במאי 2020 הוחל בעבודות ייבוש של כ־600,000 מ"ר בתוך נמל ראס אל־טין. העבודות מבוצעות בצמוד לרציף המכולות של הנמל המשתרע על שטח של כ־200,000 מ"ר. סביר להניח כי עבודות הייבוש מיועדות להרחבת רציף המכולות פי שלושה.
צילום לוויין ראו בנספח ג לעיל.
הערות
[1]. סקירתי מיום 21.02.2021 בנושא "רכש אמצעי לחימה במצרים מאז עליית הנשיא סיסי לשלטון". בקישור:
https://www.dekelegypt.co.il/310301
[2]. מאמר שלי בנושא "מבט לדרום: על הפיתוח המואץ של תשתיות צבאיות בסיני ובחזית התעלה" בקישור:
http://www.dekelegypt.co.il./210224
[3]. שם.
[4]. פסקה זו לקוחה מתוך סקירתי "מצרים מפתחת תשתיות לקראת הפיכתה למעצמה ימית", אלי דקל, 14 בינואר 2020.
[5]. ג"ש שירת במלחמת יום הכיפורים במפקדת חיל הים ובהמשך בצוות המודיעין של זירת ים סוף. לאחר מכן שימש בתפקידי מודיעין שונים במפקדת חיל הים. בינואר 2020 הוא שימש כחוקר נלווה במרכז למדיניות ואסטרטגיה ימית בחיפה.
[6]. HMS אייל פינקו – ינואר 2018.
[7]. כך למשל, שתי נושאות המסוקים של צבא מצרים עוגנות בנמל ראס אל טין באלכסנדריה
[8]. בהתייעצות עם מומחה, משך הזמן המינימלי לתכנון הרחבתו של נמל קיים הוא שלוש שנים ולתכנון נמל באתר חדש דרושות חמש שנים לפחות.
[9]. מספר הנמלים החדישים מבוסס על מה שנבנה עד עתה. ייתכן שהתוכנית המקורית כללה בניית נמלים נוספים שייבנו בעתיד.
[10]. מבוסס בעיקר על המאמר "מגה פרויקטים לפיתוח מצרים" מאת ד"ר אחמד אבו אל־חסן זראד מיום 03.04.2016
http://www.sis.gov.eg/section/337/4683?lang=en-us
[11]. באמצעות סריקת צילומי לוויין. זו, לדעתי, הדרך האמינה והזולה ביותר לבדיקה מסוג זה.
[12]. מתוכם כ־12 מיליארד דולר ברכש אמצעי לחימה, והיתר בבניית תשתיות של שמונה נמלים, מחנות צבא ומתקנים לוגיסטיים. מתוך סקירתי מ־21.02.2021 על אודות "רכש אמצעי לחימה במצרים מאז עליית הנשיא סיסי לשלטון".
[13]. שם.
[14]. אלי דקל, 14 בינואר 2020.
[15]. כל הנשיאים שקדמו לו הרבו בהצהרות ובצעדי ראווה שונים. הנשיא א־סיסי היה הראשון שהרס את כל המבנים של רפיח המערבית (המצרית) ובכך גדע כל אפשרות ליצירת פתחי מנהרות המוסתרות במבני מגורים.
[16]. איני סבור שהמלחמה בהברחות הנשק ובסחורות לרצועה נועדה "לייבש" את הרצועה. להערכתי, הנשיא סיסי רוצה שליטה מוחלטת ב"גובה הלהבות" של ארגוני החבלה במלחמתם הן בישראל והן בניסיונותיהם לשלוט גם בתושבי צפון סיני. על פי סברה זו העברת אמצעי הלחימה תיעשה רק לאחר שהשלטון בעזה יקבל את מרותה המוחלטת של מצרים בכל הקשור למלחמה בישראל.
[17]. 17.07.2019
https://nziv.net/26434 [18]. 2019
http://mubasher.aljazeera.net/news/%D8%AA%D9%87%D8%AC%D9%8A%D8%B1-%D8%AC%D8%AF%D9%8A%D8%AF-%D9%84%D8%B3%D9%83%D8%A7%D9%86-%D8%B3%D9%8A%D9%86%D8%A7%D8%A1-%D8%A8%D9%82%D8%B1%D8%A7%D8%B1-%D9%85%D9%86-%D8%A7%D9%84%D8%B3%D9%8A%D8%B3%D9%8A
[19]. ראו מאמרי, "חצי האי סיני: מחיקת כפרים סביב שדה תעופה אל־עריש" 14.05.2019
https://nziv.net/23633
[20]. עקב כרייתו של "מעקף איסמעיליה" (קטע באורך של 35 ק"מ שבו נכרתה תעלת סואץ נוספת על זו הקיימת מימים ימימה) פסקה תנועת הרכבות לסיני. כיום המצרים בונים גשר מסילת ברזל על הזרוע הנוספת של התעלה. סיום העבודות לבניית הגשר ולחידוש תנועת הרכבות לסיני מוערך לא לפני סוף שנת 2021.
