Blog Layout
אלי דקל-דליצקי
אדר ב' ה' תשפ"ב. מרץ 2022
הקדמה
בגיליון 91 של יוצאי קהילת המודיעין "מבט מל"מ" שיצא לאור באפריל 2022, פורסם מאמר שלי העוסק בזרוע היבשה של צבא מצרים. המאמר מהווה גרסה תמציתית לסקירה שלי "זרוע היבשה בצבא מצרים, מאפיינים ורכש אמל"ח" שפורסמה ב־22.09.2020. המאמר שלפניכם הוא העתק המאמר שפורסם במל"מ בתוספת שני נספחים.
הצבא המצרי הוא צבא שמרן הרואה בכוחות היבשה מרכיב מרכזי של עוצמתו. מזה עשרות שנים, למצרים יש קשרים צבאיים הדוקים עם ארה"ב והמערב, ולמרות זאת הדוקטרינה הבסיסית של הצבא נותרה מבנה סובייטי "כבד", עם שפע של טנקים ארטילריה ונ"מ.
לאחר הסכם השלום עם ישראל, החלו כוחות היבשה בצבא המצרי בתהליך התעצמות, אשר קיבל האצה ניכרת לאחר שהנשיא עבד אל פתח א־סיסי תפס את השלטון ב־2013. במסגרת ההתעצמות, מצרים מגוונת את מקורות הרכש שלה וחותרת להשגת כלי הנשק החדישים ביותר הניתנים לרכישה.
סד"כ סדיר
הצבא מונה כ־440,000 חיילים בשרות סדיר. זרוע היבשה כוללת כיום 16 דיביזיות: ארבע שריון, תשע ממוכנות, ושלוש דיביזיות "חי"ר קל" שלהערכתי נועדו לאבטח את המשטר. בנוסף לדיביזיות כולל הצבא מספר גדול של חטיבות עצמאיות, אגדי חיל תותחנים, יחידות נגד טנקים אגדי קומנדו, ויחידות מיוחדות. על מנת לקבל תמונה בהירה של עוצמת כוחות היבשה יש למנות למעשה את מספר החטיבות המגיע לכ־130
מילואים
מערך המילואים, לכלל זרועות הצבא, מונה כ־480,000 חיילים. והשאלה היא מה תפקידים של כוחות גדולים אלו. מצד אחד, בצבא מצרים אין דיביזיות מילואים. מאידך גיסא, צבא מצרים בונה אתרי אחסון גדולים לאמצעי לחימה. המחסנים משתרעים כיום על שטח של לפחות 1,285,000 מ"ר, ובהם אלפי כלי לחימה מודרניים כדוגמת טנקי אברהמס M1A1. עקב גודלו של מערך המילואים ומחסני החרום לאמצעי לחימה, אני משער כי צבא המילואים, לפחות בחלקו, נועד להרחבת מסגרות לוחמות בכוחות מילואים, כגון תוספת של פלוגת לכל גדוד. השערה זו נתמכת בכך שלעיתים בצילומי לוויין נראים 55-40 טנקים בגדוד. בכל מקרה צבא המילואים ואמצעי הלחימה הרבים - מאפשרים לצבא להילחם זמן ממושך ללא תלות ברכש.
ישראל היא איום הייחוס של כוחות היבשה בצבא מצרים, והיא ההסבר הטוב ביותר להתעצמות זרוע היבשה
היערכות
עיקר סדר כוחות (סד"כ) כוחות היבשה של מצרים ערוך בסיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ. יתר הסד"כ ערוך באזורים הבאים: במרחב קהיר, ערוכה דיביזיה משוריינת, דיביזיות החי"ר הקלות ורובם של החטיבות והיחידות העצמאיות. באלכסנדריה, ערוכה דיביזיה ממוכנת המשמשת גם כדיביזיה להנחתה מהים. במערב מצרים מול הגבול עם לוב ערוכות שתי דיביזיות מוקטנות, האחת משוריינת והשנייה
ממוכנת.
הפעילות הצבאית בסיני
כזכור, הסכם השלום התיר למצרים להיערך במערב סיני בכוח שלא יעלה על דיביזיה ממוכנת (41 גדודים), רובו של סיני אמור להיות מפורז כליל. מיום חתימת ההסכם מנסים המצרים, ללא הרף, לכרסם בהסכם - מכניסים לסיני כוחות נוספים ופורסים את חלקם באזור שאמור להיות המפורז מצבא. כך, למשל, עד לשנת 2010 נבנו בסיני מחנות קבע לכ־120 גדודים. כיום יש בסיני מחנות צבא בקיבולת של לפחות 170 גדודים. מאז שנת 2014, ארגונים איסלמיסטיים מנהלים מאבק נגד כוחות צבא מצרים בצפון מזרח סיני באזור שאמור להיות מפורז. מצרים הזדרזה להזרים כוחות לזירה זו וגם הכניסה לסיני כוחות מעבר למוסכם – כל זאת מבלי להיוועץ עם ישראל. לבסוף ישראל "התירה" למצרים את הגדלת הנוכחות הצבאית בסיני. צעד זה "הכשיר" למעשה גם את החריגות המשמעותיות מההסכם שבוצעו עוד שנים לפני הפיגועים. על פי הודעת רמטכ"ל צבא מצרים מפברואר 2018, בסיני ערוכים 88 גדודים עם 42,000 חיילים, כלומר כוח בהיקף של כשתי דיביזיות. אני חולק על הרמטכ"ל ומעריך שבסיני יש כיום כוחות בהיקף של 170 גדודים.
הרחבת צבא היבשה ורכש אמצעי לחימה 2021-2013.
כחלק מהתהליך ההתעצמות העובר על צבא מצרים, גם זרוע היבשה מתעצמת. עיקר הגידול הוא בהקמת שלושת דיביזיות חי"ר קל (ללא טנקים והגנה אווירית). להערכתי כוחות אלו ישמשו לאבטחת המשטר. הקמתם של דיביזיות אלו, תאפשר את הפניית כל יתר צבא היבשה למלחמה (כזכור, במלחמת יום הכיפורים כוחות רבים נותרו בעורף לאבטח את המשטר). בנוסף, הוקמו יחידות מטכ"ליות של: כוחות מיוחדים, חטיבות הנדסה ואגדי גישור. כמו כן הוקמו מתקני הדרכה משופרים לאימון כוחות היבשה. סך הכול מאז 2013 הורחב צבא היבשה בכ־60,000 חיילים.
בנוסף להקמת והרחבת יחידות מופנים משאבים רבים לרכש אמצעי לחימה מתקדמים. המסע לרכש אמצעי לחימה מקיף את כל זרועות הצבא, כאשר ה"נתח" של זרוע היבשה ב"עוגת התקציב" הוא כ-21%. עיקר ההשקעה מופנה לרכש 500 טנקי 90-T, 750 מובילי טנקים (סה"כ בסד"כ כ־1,840 מובילים), נגמ"שים, ולוויינים לצורכי מודיעין וקשר.
פיתוח תשתיות צבאיות בסיני ובמרחב התעלה 2021-2007
מאז שנת 2007 עוסק צבא מצרים בקדחתנות בפיתוח תשתיות צבאיות, כאשר בזרוע היבשה, רובן ככולן מבוצע בסיני ובחזית התעלה. כוחות היבשה לא בונים תשתיות מול "איומים" אחרים כגון: לוב, טורקיה, ואתיופיה ואיראן. לפני שאפרט מקצת מפיתוח התשתיות עבור זרוע היבשה אני מבקש לציין כי מערך הביצורים המשוכלל, שנבנה אחרי הסכם השלום בפתחת רפידים - מתפורר. נטישת מערך ביצורים זה, שהיה משך שנים רבות "אבן הראשה" בתפיסת ההגנה המצרית מול ישראל, מצביעה על כך, להערכתי, כי צבא מצרים אינו חושש יותר ממתקפה ישראלית לכיבוש סיני, ואת הגנת סיני הוא מתכנן לבצע לאורך קו רפיח – אילת.
צבא מצרים רואה בנספח הצבאי להסכם השלום – הסכם משפיל, הפוגע בריבונותו של הצבא להתנהל כרצונו בארצו שלו
את פיתוח התשתיות הצבאיות עבור זרוע היבשה, ניתן לחלק לשלושה מרחבים:
פיתוח הגדה המערבית של תעלת סואץ
- במרחב זה, שוכלל והורחב מערך המתקנים הלוגיסטיים שנבנה בזמנו כהכנה למלחמת יום הכיפורים, בנוסף למחסני התחמושת ולמאגרי הדלק שהורחבו מאוד, נכרו באזור סואץ כ־60 מנהרות, שכנראה מיועדות לאחסון נשק אסטרטגי.
פיתוח סיני -
עיקר עבודות פיתוח תשתיות הצבאיות בסיני, הוא הרחבת התשתית הלוגיסטית. התשתית כוללת, בין השאר, גידול של למעלה מ־154% במערך מחסני התחמושת בצפון סיני והרחבת מאגרי הדלק הצבאיים עבור כוחות היבשה בכ־215% (ובנוסף נבנה מאגר דלק אסטרטגי לשעת חרום המיועד בעיקר עבור חיל האוויר).
בנוסף למערך הלוגיסטי, מאז שנת 2015 הוקמה בסיני מפקדות הכוללת, שתי מפקדות קדמיות של ארמיות השדה ומפקדה כללית, על ארמיונית, לשליטה על כלל צבא מצרים הערוך בסיני. המערך הלוגיסטי הצבאי, יחד עם פיתוח מערכות תשתית אזרחיות - כגון סלילת אוטוסטרדות מהתעלה לכיוון גבול ישראל, הנחת קווי מים וכבלי תקשורת - מאפשרים תספוק של כחמש דיביזיות ממוכנות או משוריינות וניוד כוחות מהיר לעבר הגבול עם ישראל.
תעלת סואץ - הגדלת אפשרויות חציית התעלה פי עשרה (!)
- מאז מלחמת יום הכיפורים ועד 2004 ניתן היה לחצות את תעלת סואץ באמצעות חמישה גשרים ומנהרה אחת. מאז החלו המצרים להרחיב את אפשרויות החצייה. בתחילה הם הסתפקו בהכפלת מערך הצליחה הקיים לאחר מכן ובמיוחד מאז 2013 הם האיצו מאוד את התהליך כך שכיום ניתן לחצות את התעלה ב־58 גשרים ומנהרות - גידול של כ־1,000%. רוב אמצעי הגישור (85%) הם גשרים צפים מסוגים שמרביתם הוא לשימושו הבלעדי של הצבא. היתר הם 6 מנהרות ושלושה גשרי קבע אזרחיים.
להלן מספר מאפיינים:
•
גשרים צפים.
לאורך התעלה פרוסים 49 גשרים צפים מסוגים שונים - הנבדלים זה מזה במהירות הקמתם, במידת ניידותם בשעת מלחמה ובמהירות הנסיעה עליהם. מתוכם: 12 גשרים המונחים על המים והניתנים להפעלה מיידית (7 מתוכם הם גשרים אזרחיים); 17 גשרים צבאיים מסוג יוניפלוט, המפורקים לדוברות המונחות על כבשים משופעים ביבשה. בעת הצורך הדוברות גולשות למים מכוח הכבידה וניתן להרכיב מהם גשר תוך שעה. כמו לאורך התעלה ערוכים 20 גדודי גישור מהיר הקמה מסוג P.M.P; לגשרי ה־P.M.P שלושה יתרונות - הם ניידים וניתן להטילם למים מאתרים לא ידועים מראש, משך ההקמה מוערך כחצי שעה, ומהירות הנסיעה עליהם גדולה מיתר הגשרים הצפים.
•
מנהרות.
כיום פועלות 6 מנהרות. בכל מנהרה שני נתיבי תנועה ברוחב כולל של 7.56 מטר וניתן לנוע בתוכה במהירות תנועה רגילה בכביש. יתרון נוסף הוא שניתן להשתמש בהן מבלי להפסיק את תנועת השייט בתעלה (מה שקורה בעת הפעלת כל סוגי הגשרים הצפים). יתרון זה מאפשר מעבר מאסיבי של כוחות לסיני עם אפשרות הפתעה.
• "תעלת סואץ החדשה" וגשרי מסילת הברזל בפירדאן.
ב־2015 הוחל בכריית תעלה נוספת, המכונה "תעלת סואץ החדשה". מדובר בקטע של 35 ק"מ שבו מתאפשרת תנועה דו־סטרית של אוניות. התעלה החדשה מחייבת כמובן אמצעי גישור נוספים, אך כמובן שאין בה כדי להסביר את כמות הגישור כיום. התעלה החדשה גרמה להפסקת תנועת הרכבות לסיני וכיום הולך ומוקם גשר מסילת ברזל על התעלה החדשה. העבודות עומדות להסתיים בשנת 2022.
מדוע צבא מצרים מתעצם?
מניתוח יריביה האפשריים של מצרים עולה כי כולם מרוחקים ממנה למעלה מאלף קילומטרים, והחזקים שמבניהם (טורקיה ואיראן) שוכנים אף מעבר לים. "איומים" אלו לא מסבירים צבא היבשה הגדול. ישראל היא איום הייחוס של כוחות היבשה בצבא מצרים והיא ההסבר הטוב ביותר להתעצמות זרוע היבשה.
פיתוח התשתיות הצבאיות בסיני ובחזית התעלה, והיעדר פיתוח דומה מול זירות אחרות מחזק את הערכתי כי מעייניו של זרוע היבשה בצבא המצרי נתונים ל"הכשרת זירת הלחימה עם ישראל". אם הערכתי נכונה אזי מאליה עולה השאלה, למה?. לכאורה התשובה היא חשש מישראל. יתכן כי תשובה זו הייתה נכונה עד לשנת 2007, אבל אז זו קרו שני תהליכים המעידים כי חלה תפנית בחשיבה המצרית. ראשית, המצרים זנחו את מערך ההגנה המשוכלל בפתחת רפידים ובכך הם הכריזו שאינם חוששים עוד מהאפשרות שישראל תצליח לכבוש את מחצית סיני. שנית, הם החלו בהליך מואץ של בניית תשתית צבאית בסיני המאפשרת הכנסת כוחות גדולים לסיני תוך זמן קצר – תהליך הנמשך גם בימים אלו.
אם מצרים אינה חוששת עוד מישראל, מה אם כן מביא אותה להשקיע סכום של למעלה מ־120 מיליארד דולר בהתעצמות? התשובה שלי לשאלה זו היא שצבא מצרים רואה בנספח הצבאי להסכם השלום, הסכם משפיל הפוגע בריבונותו וביכולתו של הצבא להתנהל כאדון בארצו שלו. מאז חתימת הסכם השלום הצבא המצרי מכרסם בכל דרך אפשרית בהסכם (פרטים תוכלו למצוא בספרי "מודיעין תלוש מהקרקע"). להערכתי, המבוססת על ניתוח מועדי בניית מתקני התשתית בסיני, בשנים 2013 – 2014 צבא מצרים קיבל החלטה אסטרטגית שמגבלות הסכם השלום אינן חלות עליו יותר והוא מתנהל בחופשיות כל שטח סיני (בניגוד להסכם הקובע שהמחצית המזרחית של סיני תהיה מפורזת כליל מכוחות צבא) כאדון בארצו, ללא צורך להשתמש עוד ב"טריקים ובשטיקים" בהן הוא הסווה עד אז את פעילותו החורגת מסעיפי ההסכם.
מכאן אני מגיע למסקנה כי התעצמות צבא מצרים נועדה לעביר לישראל את המסר הבא: די למגבלות ההסכם – אנו נתנהל בסיני כרצוננו, ושלא תעלו בדעתכם להתנגד לכך. אם תחליטו, בניגוד לתחזיות, לפעול צבאית לשינוי המצב – תמצאו אותנו מוכנים לכל תרחיש.
היכולות של זרוע היבשה
גם אם הניתוח שלי בסעיף הקודם הוא שגוי וקיים הסבר אחר לפשר ההתעצמות של צבא מצרים אני מקווה כי מי שיקרא מסמך זה יסכים אתי כי בעקבות רכש אמצעי הלחימה ופיתוח מערכות התשתית הצבאית והאזרחית - צבא מצרים יכול לבצע את המהלכים הבאים:
• 58 המעברים על תעלת סואץ, 1,860 מובילי הטנקים, המערך הלוגיסטי שנבנה בסיני ומערכת הכבישים המהירים שנסללה לכיוון גבול ישאל – מאפשרים לשלוש עד חמש דיביזיות להיערך בגבול ישראל תוך פחות מיממה.
• למצרים יש יכולת להנחית בחופי ישראל כוח של כדיביזיה ממוכנת
• מחסני הענק לאמצעי לחימה והתעשייה הצבאית המפותחת - מאפשרים למצרים לנהל מלחמה לאורך זמן ללא תלות ביבוא
המאמר, המעודכן לסוף ספטמבר 2021, מבוסס על מקורות מידע גלויים ובראשם שימוש נרחב ב- Google Earth. עם כל החשיבות שאני מייחס למידע המופק מצילומי אוויר/לוויין, ברור שאין די בהם בכדי לקבל תמונה שלמה, ויש הכרח להסתייע במקורות מידע נוספים שלא עומדים לרשותי. עקב כך יש נושאים חשובים שהידע שברשותי אינו בשל להצגה בפני הציבור. בין הנושאים שלא דנתי בהם נמנים: נשק אטומי; נשק ביולוגי וכימי, טילי קרקע־קרקע, האזנה ולוחמת סייבר, וחימוש מדויק.
אחרי ההסתייגות שלעיל, אני סבור שדי בנאמר במסמך זה כדי להביא את הנושא המצרי לקדמת השיח האקדמי והציבורי. הכרות לעומק עם המתרחש במצרים - עשויה להביא לשיפור יחסי השכנות בין המדינות.
פרטים נוספים וסימוכין לאמור במאמר זה, ניתן למצוא באתר האינטרנט "דקל מודיעין אסטרטגי נטוע בקרקע"
בקישור https://www.dekelegypt.co.il/
שתף
Contact Us
Contact Us
The i24NEWS English Channel interviewed Lt. Col. (Ret.) Eli Dekel regarding the increased Egyptian military presence in Sinai, which violates the peace agreement between the countries.
Dekel served for many years in the IDF Intelligence Directorate and is a senior researcher of Israeli intelligence and infrastructure systems in Arab countries.
מאמר של ר.כץ בגיליון 665 של העיתון "יתד נאמן". המאמר מבוסס על ראיון ממושך שקיימה המחברת עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי. המאמר פורש יריעה רחבה של יחסי ישראל – מצרים מאז חתימת הסכם השלום, ומתאר את ההכנות של צבא מצרים למלחמה בישראל
מאמר של שירית אביטן כהן בעיתון "ישראל היום" העוסק בהפרות המצריות של הנספח הצבאי להסכם השלום. במאמר מראיינת שירית חוקרים שונים המפרשים את המשמעות של ההפרות. בין המרואיינים לכתבה נמצא סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי.
לאחר אמירות הנשיא דונלד טראמפ הקוראות לירדן ומצרים "לאמץ" אליהם עקורים תושבי רצועת עזה, העיתונאי פלד ארבלי "מעריב" שוחח עם סא"ל (דימוס) אלי דקל, איש מודיעין לשעבר ומומחה לחקר מצרים, על משמעויות התכנית השנויה במחלוקת. הכתבה פורסמה באתר האינטרנט של מעריב.
מאמר של חיים גפן בערוץ הידברות הדן בכך שמצרים מכינה את צבאה לאפשרות של מלחמה בישראל. המאמר מבוסס על ראיון של מר חיים גפן עם סא"ל (בדימוס) אלי דקל.
אלעזר שטורם מערוץ TOV מראיין את אלי דקל כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 מאז 2003 בונה מצרים מחסני ענק לאחסון ציוד צבאי כגון טנקים, תותחים וציוד מכני הנדסי. סביר להניח כי במחסנים ישנה גם אספקה כללית לשעת חירום כגון תרופות ומזון יבש. נכון לינואר 2025 המחסנים משתרעים על בנוי של כ־2.5 מיליון מטר מרובע. מאז 2019 ובמיוחד בשנה האחרונה חלה האצה בבניית אתרי האחסון. כ־60% ממבני האחסון הם בגודל 100X38 מטר וכ־25% כל מבנה אחסון הוא בגודל 100X100 מטר. במחסנים נועדו לאפשר למצרים מלחמות ממושכות ללא תלות וסיוע מבחוץ.
אלעזר שטורם מערוץ TOV 14 ראיין את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני".
יערה זרד מערוץ 14 בטלוויזיה ראיינה את סא"ל (בדימוס) אלי דקל ודנה עמו בשאלה "האם טראמפ ייכפה על מצרים ליישב עזתים בסיני". הראיון הוא חלק מפנל מומחים שדן בנושא.
משה פבריקנט מראיין את אלי דקל - דליצקי כ"ח בטבת ה'תשפ"ה 28.01.2025 משה פבריקנט קיים ראיון עומק עם את סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי ודן עימו בנושא תפקוד כושל של המודיעין במטה הכללי מאז 1973. במהלך הראיון הממושך משוחחים השנים, בין היתר, על נושאים הבאים: · משך עשרות בשנים אגף המודיעין לא נשען בהערכותיו על מודיעין שניתן להפיק מחקר התשתיות בארצות ערב. עקב מחדל זה המודיעין "פספס" משך שנים תגליות רבות במגוון נושאים. · המודיעין מייחס חשיבות מוגזמת למודיעין המופק מהאזנות לסוגיהן וממעט לספק לצה"ל מודיעין האפשר ניצחון. כך למשל המודיעין לא סיפק לצה"ל, לקראת מלחמת שמיני עצרת ("חרבות ברזל"), מודיעין על מערך הפיקוד והשליטה של החמאס ברצועת עזה וצה"ל נאלץ לרדוף אחר מטה החמאס והמטות של חטיבות החמאס משך חודשים רבים. · המודיעין טועה לחשוב שיש ביכולתו לספק התרעה מצבית (השמעת "צופר אזעקה" על מועד מלחמות) ומקדיש לכך משאבים רבים. לדעת דקל, זו רדיפה אחר הרוח. לדבריו מה שניתן לעשות ולא עושים, זה מתן התרעה בסיסית (כוונה בסיסית לפגוע בנו) שניתן להפיק באמצעות מעקב אחר תשתיות צבאיות. הכישלון הגדול בתחום זה הוא בזיהוי ההכנות הקדחתניות של מצרים למלחמה נגדנו -הכנות שצה"ל מתעלם מהם. · לדעת דקל, למדינת ישראל אין נתונים אמינים על מספר תושבי ברשות הפלסטינית ועל מספרם ברצועת עזה. לדעתו, יש בידי המודיעין יכולות לספק נתונים אמינים אך הוא נמנע מעשות כן.
אורנה ישר מערוץ "זווית ישרה" קיימה שיחת עומק עם חוקר המודיעין הצבאי סא"ל (בדימוס) אלי דקל-דליצקי בנושא "יחסי ישראל מצרים מאז חתימת הסכם השלום בין המדינות". הטענה המרכזית של דקל היא שהמצרים ראו בהסכם, כבר במועד החתימה, כהסכם זמני. במהלך השיחה מונה דקל מספר תפניות בהתנהלות צבא מצרים מאז החתימה ועד היום.
