מבוא

לפני ימים מספר פורסמה במרשתת הרצאה שלי בנושא "תקיפת שדות תעופה במלחמת יום הכיפורים". הרצאה זו היא חלק מסדרת הרצאות בהם אני משוחח עם ד"ר אורי מילשטיין בנושא "זרקור על אגף המודיעין בצה"ל". הרצאתי בנושא תקיפת שדות תעופה, מבוססת על נתונים מספרו של פרופ' אורי בר יוסף "מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים" שראה אור בשנת 2021.

במהלך שיחתי עם ד"ר מילשטיין, עלה עניין הביקורת של האלוף דוד עברי על ספרו של בר יוסף. עניתי למילשטיין כי הקשבתי לדברי עברי, ולהבנתי הוא אינו מכחיש את העובדות בספרו של בר יוסף. כמו כן העליתי טיעונים משלי, התומכים בקביעתו של בר יוסף שחיל האוויר, במהלך מלחמת יום הכיפורים, ניהל מלחמה משלו ולא היה קשוב לכלל צרכי צה"ל.

לאחר פרסום הרצאתי, העביר לי פרופסור בר-יוסף את תגובתו המנומקת לדברי האלוף עברי. לטענתו, הוא ניסה להעביר את התגובה הזו לחברים בפורום בו ניתנה הרצאת עברי מייד לאחר ההרצאה, אולם נתקל בדרישת מנהל הפורום לשנות מהותית את דבריו ואת ביקורתו, ולהודות בטעויות שכביכול עשה במהלך המחקר. לכך לא היה מוכן ולכן התגובה לא פורסמה. בשל החשיבות שאני מייחס לנושא, ובשל הכבוד שאני רוחש לשני האישים, מצאתי לנכון לפרסם את תגובתו המלאה של בר יוסף באתר שלי

לדברי האלוף עברי אפשר להאזין בקישור:

https://www.omerdank-strategy.com/?p=3956

להלן תגובת פרופ' אורי בר יוסף לדברי האלוף דוד עברי

שלום לחברי פורום 555 ובמיוחד לאנשי צוות האוויר ששירתו במלחמת יום הכיפורים,

ברצוני להתייחס לדברי אלוף (דימ') דוד עברי בפורום 555 (10/11/2021) בעקבות פרסום ספרי מלחמה משלו: חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים.

שלוש נקודות כלליות לפתיחה:

ראשית, תודה על המאמץ שעברי השקיע בהכנת ההרצאה. גם אם, על פי דבריו הוא לא קרא את כל הספר, אני מעריך את הרצון, הנכונות, הכנות והיושרה להתמודד אתו.

שנית, מהבנתי את דברי עברי נדמה לי שהמחלוקות הגדולות הן לא על הנתונים אלא על הפרשנות וההסברים לאשר נעשה או לא נעשה. עם זאת, יש גם לא מעט נקודות עובדתיות שנותרו שנויות במחלוקת ואני מתייחס גם אליהן בהמשך.

שלישית, לגבי הטענה שהושמעה על ידי לא מעט מאנשי חיל האוויר, לפיה כותרת הספר היא ביטוי לביקורת אישית על בני פלד: כאשר נתתי לספר את השם מלחמה משלו, לא התכוונתי לרגע למלחמתו של בני פלד אישית. היה ברור לי ועדיין ברור לי שהכותרת מתייחסת לדרך בה התנהל חיל האוויר כולו במלחמה. זה גם בא לידי ביטוי בכותרת הספר באנגלית: A War of Its Own. אם הייתי מתכוון לפלד, הכותרת הייתה צריכה להיות A War of His Own. הפרשנות הזו היא טעות ואשמח אם היא תתוקן.

 עתה לגופם של דברים ואתייחס רק לנקודות מרכזיות. קודם דברי עברי עם ציון המקום בו נאמרו בסרט ההקלטה ואחר כך תגובתי:

·     (דקה 17:40): בדיונים לפני המלחמה הרמטכ"ל שם דגש מיוחד על כך שתפקידו של חיל האוויר הוא "שהגיוס לא ייפגע. זה הדבר הכי חשוב שאני רוצה. זה לא מופיע בספר."

תגובה: אין שום ביטוי בדיונים לחשש אותו הביע הרמטכ"ל לדברי עברי. בדיון ב-9 במאי ("הצגת תכנוני חי"א לרמטכ"ל", 23 עמודים) אין כל התייחסות של אלעזר לנושא הזה. יש התייחסות לפריסת סוללות ההוק בהקשר של הגנת המדינה בקווי 67. בדיון ה-22 במאי (לשכת מפקד חיל האוויר, "הצגת תכנונים אוויריים לשר הביטחון") אין זכר לדברים כאלה של הרמטכ"ל. גם בספרו של שמעון גולן, מלחמה ביום הכיפורים (מערכות 2013), שהוא הספר המוסמך והחשוב ביותר על קבלת ההחלטות במלחמה, לא מצאתי ביטוי לכך. 

יתכן שהרמטכ"ל אמר זאת בדיונים אחרים, אבל בדקתי (12/11/2021) את הדברים עם רל"ש הרמטכ"ל אבנר שלו, והוא לא זוכר דברים כאלה, או שהרמטכ"ל הוטרד מהנושא. זאת, לדבריו, בעיקר מכיוון שהימ"חים היו בגבולות הקו הירוק ומטוסי חיל האוויר המצרי חסרו טווח מבצעי שיאפשר לפגוע בהם.

נראה לי על כן שעברי ראה מהרהורי ליבו כאשר דיבר על חשש זה של הרמטכ"ל.

·     (דקה 18:40): "כולם אמרו שלמצרים היו תכניות לתקוף שדות תעופה" אבל הקונספציה אמרה שאין להם מספיק מטוסים לתקוף שדות וימ"חים. חשוב להבין את זה כדי להבין מה היה לבני פלד בראש כאשר נתן את הפקודה לאוויר-אוויר.

תגובה: ככל הידוע לי, המקור הטוב ביותר להתרעה על תקיפת מטרות בישראל היה המידע המפורט שהעביר אשרף מרואן ("המלאך") בשני מפגשים ב-11-12 באפריל 1973. במפגשים אלה הוא מסר, בין השאר, כי מכת הפתיחה האווירית המצרית תורכב מתקיפת 178 מטוסים בסיני ו-40 מטוסי מיראז' שיתקפו מטרות בישראל, לא בהכרח שדות תעופה (אורי בר-יוסף, המלאך, 2018, עמ' 207). בין דיווח זה ועד פרוץ המלחמה לא היה דיווח נוסף על כוונה מצרית לתקוף מטרות בישראל גופא ומספר מטוסי המיראז' שעמד לרשותם בפועל היה נמוך יותר מ-40. כך דיווח גם מודיעין חיל האוויר. למודיעין היה מידע מצוין על הקורה בצבא המצרי וסביר להניח שאם היו תכניות מצריות לתקיפה בישראל היה מגיע על כך מידע.

מפקד חיל האוויר אמור לפעול על סמך נתונים ותוכניות ולא על סמך תחושות בטן. לכן, אי אפשר להתעלם מכך שבני פלד טעה בצורה חמורה בפקודות שנתן עם פתיחת המלחמה וזאת בניגוד לדעתם של ראש מחלקת המבצעים וראש ענף הגנה שהיו אתו בחדר וניסו לשכנעו בכל הכוח, כולל בצעקות, שאין צורך להרים לאוויר את כל מטוסי החיל.

להחלטה של פלד היו השלכות רבות משמעות גם על הדרך בה חיל האוויר נכנס למלחמה וגם על כוחות הקרקע שנלחמו בשעות הקשות האלה ללא כל סיוע של חיל האוויר. זו נקודה חשובה שיש בה לקח לקבלת החלטות תחת לחץ גם במלחמות העתיד.

·     (דקה 20:00): עניין התחקירים והלקחים. "התבצעו הרבה תחקירים."

תגובה: אין טענה שלא התבצעו תחקירים והספר משתמש בחלק מהם. גם אין טענה שלא הופקו לקחים מבצעיים וערצב-19 מובא בספר כדוגמא להפקת לקחים נכונה.

לעומת זאת, מאז תום המלחמה ועד היום חיל האוויר לא חקר את ההיסטוריה של קבלת ההחלטות שלו במלחמה. שם היה מוקד הכשל. העניין לא נחקר למרות שוועדת אגרנט (ולא בגלל הכריזמה של בני פלד) לא בדקה כלל את חיל האוויר, למרות שאף אחד לא הפריע לחיל לעשות מחקר כזה ולמרות שמחקר כזה רלוונטי מאד גם להחלטות שיקבלו מפקדי חיל האוויר בעתיד. אדרבה, אין בעיה למח"א להחליט היום לחקור את הנושא ואשמח אם יעשה זאת (חוששני שמחקרו העכשווי של שטייגמן מתמקד בסידור העובדות ולא נכנס לנושא זה). כדאי שהחומר בו ייעשה שימוש למחקר ייפתח גם בפני חוקרים חיצוניים. הניסיון מראה שמחקרים חיצוניים יכולים לתרום תרומה חשובה לא פחות ממחקרים בתוך הבית.

·     (דקה 25): השפעת חיל האוויר ברמה האסטרטגית הייתה דומיננטית והוא הרתיע והכתיב את תכנית המלחמה המצרית: כוחות הקרקע שלהם לא העזו לצאת מהאמ"ט; המילואים גויסו ללא הפרעה; הם לא העזו לתקוף את ישראל. לכן יש בזה השתתפות בבלימה.

תגובה: הרתעה איכותית בנויה לא רק על יצירת דימוי מאיים אלא גם על עוצמה לממש את האיום ששודר. כאשר אתה משקיע 50% מתקציב הביטחון בחיל האוויר (ואי אפשר להתעלם מכך שזה בא על חשבון צרכים אחרים של צה"ל) אתה לא עושה זאת כדי להרתיע את המצרים מביצוע מתקפה כוללת לתוך סיני. חיל האוויר קיבל את הכסף כדי שאם המצרים יעזו בכל זאת לחצות את התעלה הם יוכו שוק על ירך. המצרים חצו ולא הוכו. למחדל הזה שותפים גם אנשי המודיעין (כולל בחיל האוויר) וגם כוחות הקרקע שלא נפרסו במועד. אבל ראוי להיזהר מקשירת כתרים לכושר ההרתעה של חיל האוויר כיון שברגע המבחן הוא לא העביר את הסחורה.

·     (דקה 29): השגת חופש אווירי אחרי יומיים הייתה משנה לחלוטין את פני המלחמה

תגובה: אני מסכים לחלוטין אבל הניסיון להשיג חופש פעולה באמצעות השמדת מערכי הטילים בסוריה ובמצרים ביום השני למלחמה לא הצליח. הבעיה היא שבין ה-8 ל-18 באוקטובר חיל האוויר לא ביצע ניסיון נוסף להשיג חופש פעולה אווירי מעל החזיתות, פרט לתקיפת טילים בפורט סעיד, והיה ידוע שלהשמדת מערכי הטק"א שם אין משמעות אסטרטגית. זה בעיני הכישלון הגדול של חיל האוויר במלחמה. יש לו הסברים מהסברים שונים וחלק ניכר מהם מוצגים בספר, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה הברורה: כאשר חיל האוויר השיג עליונות אווירית ב-22 באוקטובר, הוא תרם בצורה משמעותית ביותר להצלחת צה"ל להשיג במהירות את כיתור הארמיה השלישית. זה היה השלב בו חיל האוויר הצליח למצות את יכולותיו ולמרבה הצער הוא לא פעל בצורה מספיק נחרצת להשיג עליונות אווירית קודם ולכן לא תרם מספיק למאמץ המלחמה הקרקעי.

·     (דקה 30:00): תקיפת שדות תעופה: "הפכנו את חיל האוויר המצרי מתוקפן למתגונן" ובסך הכל הערבים ביצעו 1100 גיחות תקיפה. המצרים השתמשו בדלפינים ומיג-17 כיוון שלא יכלו להפעיל מטוסי תקיפה טובים יותר. מיעוט התקיפות מסביר מדוע דווקא אנשי היבשה צריכים להיות מעוניינים בכך. לתקיפות שדות התעופה יש אפקט הרתעתי גדול.

תגובה: הספר מתייחס בהרחבה ליעילות ולצורך במבצעי "נגיחה" כולל בסיכום (עמ' 344-349), ובכל זאת חמש נקודות המראות כי לטענות עברי אין כיסוי במציאות: 

א) ב-15 באוקטובר אמר רפי הרלב בקד"ם רמטכ"ל (מלחמה משלו, עמ' 274), שלתקיפות אין אפקט ממשי, שחיל האוויר המצרי אינו איום של ממש ו"בכל המפגשים באוויר אין לנו כל בעיות והם יודעים זאת." במילים אחרות, מה שמביא למיעוט התקיפות המצריות הוא העליונות האווירית של חיה"א והחשש מפני הפלת מטוסים ולא תקיפת שדות התעופה.

ב) לא הייתה קורלציה בין תקיפת שדות התעופה לעוצמת המתקפות המצריות. כך, למשל, למרות המצוקה המצרית הקשה לאחר הצליחה ולמרות שמה-18 באוקטובר חיל האוויר הפסיק את מבצעי "נגיחה", לא הייתה הסלמה במאמץ הסיוע המצרי לכוחות הקרקע. גם ללא תקיפת שדות הוא נותר באותו סדר גודל כמקודם.

ג) המצרים השתמשו (לטענתם) בדלפי" כיוון שהיה להם טייסים מאומנים (מדריכי טיסה) למטוסים האלה ולא בגלל מחסור במטוסים מתקדמים ומתאימים יותר. המיג-17 היה בכל מקרה מטוס התקיפה העיקרי שלהם והם הכירו אותו היטב וידעו איך להשתמש בו ביעילות יחסית. 

ד) גם הרמטכ"ל וגם סגנו שאלו את פלד מפעם לפעם על נחיצות התקיפות. בתחילת המלחמה הוא הבטיח הרים וגבעות. אחר כך לא הטרידו אותו יותר בנושא למרות שבחיל האוויר, כעולה מדברי הרלב, הבינו כבר שבתקיפות אין תועלת ממשית.

ה) לא ברור מדוע לתקיפת שדות תעופה אפקט מרתיע יותר מהפלת מטוסים על טייסיהם. קרבות אוויר הייתה דרך יותר זולה ויותר אפקטיבית להשיג הרתעה.

·     (דקה 37:00): דוגמן-5 ומאמץ הבלימה

תגובה:

א) אי אפשר לקבוע בצורה כה נחרצת שלמבצע שהתבצע ב-11:30 בבוקר הייתה השפעה על המהלכים הסורים. אין לזה ביטוי במקורות הסורים ולא נראה שהמהלכים שבצעו חטיבות השריון שלהם, כולל המאמץ העיקרי לכוון צומת נפח משעות הבוקר המאוחרות, הושפעו מתקיפות חיל האוויר.

ב) מה שבלם את הסורים בנפח היו כוחות הקרקע, בראש ובראשונה הכוחות המדוללים של חטיבה 679 שנלחמה בטנקי שוט-מטאור מיושנים ונכנסה לקרב ללא "תאום כוונות." 

·     (דקה 39:00): קשיים בתאום עם כוחות הקרקע. "תורת הסיוע כשלה לפני ש[המלחמה] התחילה".

תגובה: אין ספק שהיו קשיים והם הפכו את נושא הסיוע למסורבל הרבה יותר. אבל הקשיים האלה לא באו על פתרונם ב-22 באוקטובר ובכל זאת, החל מתאריך הזה, חיל האוויר סייע בצורה יעילה מאד לקרב היבשה בתעלה. כמו שעברי ציין ובצדק, שורש הבעיה היה השגת עליונות אווירית מעל החזית (קרי השמדת מערכי הטק"א) ומרגע שבעיה זו נפתרה כל השאר הפך להרבה יותר זניח.

·     (דקה 49:30) "הנושא של האמנעה של השיירה העיראקית". אמ"ן אמר שיש ידיעה שכוח עיראקי הולך לנוע לחזית הסורית אבל לא ידוע באיזה משלושת הצירים האפשריים. אמ"ן לא הגיע עם שום דבר נוסף ואחרי הגיחה של פריגת סוכם עם אג"ם/מבצעים שבלי מודיעין אין יותר מה לעשות. "רצף של סיורים זה מאות גיחות ומי יכול לעשות את זה בלילה כל הזמן. פריגת שחזר אמר לא רואים שום דבר". "פתאום זה הפך להיות מחדל של חיל האוויר."

תגובה: לא מדובר על שיירה או אירוע חד-פעמי אלא על תנועה רציפה של כוחות משלוח עיראקיים, בסך הכל שתי דיביזיות, החל מהיום השני של המלחמה ועד סופה. נכון שהמודיעין על תנועת הכוחות לא היה טוב מספיק אבל היה ברור מהמודיעין שכוח המשלוח נע בימים הראשונים דרך 3-H ועל הציר מ-3-H גם חיפשו אותו פריגת ואפק ב-9 באוקטובר. על כך יש להוסיף:

א)         בהיעדר מודיעין סיגינט טוב (דממת אלחוט), הדרך היעילה ביותר לאתר את הכוחות העיראקיים הייתה באמצעות טיסות סיור מעל הציר היחיד בו היה ידוע שהם נעים בתחילת המלחמה (אחר כך הם נעו גם בציר הצפוני). לא היה צורך ב"מאות גיחות". שניים או שלושה זוגות ביום (לחיל האוויר היה שמונה מטוסי צילום) היו מאתרים את הכוחות שנעו כמעט ללא הפסקה. המטוסים היו יכולים להיות מצוידים ביותר דלק כיוון שתפקידם היה ראשית כל לאתר ורק אחר כך לתקוף. הלילות היו בהירים ועמרי אפק העיד בפני שגם בלילה לא הייתה בעיה לראות מה קורה על הציר. הבעיה היא שלמרות שהובהר למפקד חיל האוויר שמדובר במשימה חשובה, הוא הוציא גיחה אחת בלבד.

ב)          כתחליף לגיחות הציע בני פלד לעשות חסימה על הציר תוך שימוש במסוק יסעור. הדבר אכן התבצע (מבצע "כותונת", 10 אוקטובר) והמארב של פלס"ר 35 השמיד מוביל טנקים אחד על ציר רוטבה-דמשק צפונית לסייקל ואז חזר ארצה. במילים אחרות, פלד העריך שלסכן מסוק על צוותו ו-25 צנחנים כדי לפגוע בשיירה זה הגיוני יותר מאשר לשגר פעם נוספת גיחת שני קורנסים כדי לאתר את השיירה.

ג)          גם לאחר שמבצע "כותונת" הוכיח שכוחות עיראקיים נעים על הציר, חיל האוויר לא השקיע כל מאמץ בתקיפתם ובניסיון לחסום אותו. שאול מופז שפיקד על הכוח היה משוכנע (עד לפני כשנה) שבעקבות המארב חיל האוויר ניצל את ההזדמנות "כדי לדפוק את העיראקים". כך נאמר לו על ידי אנשי חיל האוויר כשחזר מהמשימה וזה אכן היה הגיוני. אבל בפועל לא בוצע דבר.

ד)          הגעת חטיבה פלוס עיראקית לקו החזית ב-12 באוקטובר עצרה את התקדמות כוחות צה"ל לכיוון דמשק והצילה במידה רבה את הצבא הסורי. אם חיל האוויר היה משקיע מעט יותר באמנעה (שהוגדרה על ידי הרמטכ"ל כמשימה חשובה ביותר) הוא היה יכול לשנות את פני המערכה. במקום זאת, עיקר כוח הקורנסים הושקע בין ה-8 ל-12 באוקטובר בתקיפת שדות תעופה.

ה)         תזכורת: ב-9 במאי 1973 הציג חיל האוויר בפני הרמטכ"ל את תוכניותיו למלחמה. בין השאר הוצגה (עמ' 14) תכנית לתקיפת שדה התעופה ב-3-H על ידי 28 מטוסי קורנס: "תקיפה מסיבית... עושים שמה שמות.... זה יוצא 280, שלוש מאות פצצות." עוד צוין באותו דיון שאפשר לתקוף גם כוחות קרקע עיראקיים באותו אזור וניתן גם להגיע לבגדד עם שש פצצות לכל מטוס. במילים אחרות: יש יכולת.

·     (דקה 56:00) הרמטכ"ל העריך שחיל האוויר עדיין מוכן לתקיפה בסוריה ויוכל, לאחר שתקפו אותנו לעשות "מכה מקבילה." הוא "התבטא בכמה מקומות שאנחנו מוכנים למכה מקבילה. לא היה שיח של מכה מקדימה [כנראה צ"ל מקבילה] שאני זוכר. אולי היה אבל אני לא הייתי שותף."

תגובה: היוזמה ל"מכה מקבילה" עלתה על ידי הרמטכ"ל בערך ב-08:30 בבוקר יום המלחמה, כאשר הבין סופית שלא יהיה אישור למכה מקדימה. הוא נתן לבני פלד פקודה להכין מכה כזו ובני פלד אמר כי הזמ"מ המאוחר ביותר לבצוע הוא 16:00. 16:20 יהיה כבר מאוחר מדי בגלל תנאי תאורה. לכן הפקודה תצטרך להינתן לכל המאוחר ב-15:00 ואח"כ יהיה צריך לשנות את חימוש המטוסים לסיוע. תפיסת הרמטכ"ל את "המכה המקבילה" כתחליף ל"מכה מקדימה" עלתה גם בקד"ם רמטכ"ל בשעה 10:00 ובדיון אצל שר הביטחון ב-11:00. בני פלד היה נוכח במקום והדברים מתועדים בפרוטוקולים של הדיונים. לכן, הפקודה שנתן פלד ב-12:30, בניגוד לדעת אחרים במטה, לשנות חימוש הייתה בעייתית. לעשות זאת בלי ליידע את הרמטכ"ל הייתה פעולה בעייתית הרבה יותר.

בכרכי ההיסטוריה של חיל האוויר האופציה של "המכה המקבילה" לא מופיעה ואין לה זכר בהיסטוריה של חיל האוויר במלחמה. "חור שחור".

·     (דקה 58:00): "מלחמה משלו" – בדיוק ההפך.

תגובה: הכותר "מלחמה משלו" אינו מתייחס כלל להחלטה להפסיק את "תגר" ולבצע את "דוגמן". בוודאי שההחלטה הזו נועדה לסייע לכוחות הקרקע. "מלחמה משלו" מתייחס בעיקר למלחמה בין ה-8 באוקטובר ל-22 באוקטובר, שבועיים של לחימה יבשתית קשה שבהם חיל האוויר לא מיצה את יכולותיו לסייע לכוחות הקרקע בגלל שנמנע מחיסול מלא של מערך הטק"א בתעלה. וכאמור, "מלחמה משלו" גם לא מתייחס לבני פלד אישית אלא לכל חיל האוויר.

·     (דקה 59:00): מעבר מ"תגר" לדוגמן". "כמח"א אני אומר: לא הייתה לו בררה אחרת."

תגובה: אין טענה בספר על החלטתו של פלד להפסיק את "תגר" ולעבור ל"דוגמן". טענתי היא נגד ההיסטוריה המקובלת על אנשי חיל האוויר, קרי הגרסה לפיה דיין ואלעזר כפו את ההחלטה על חיל האוויר. קונקרטית, יש לי שתי טענות לגבי מח"א ואנשי המטה שלו שקיבלו את ההחלטה יחד עם הרמטכ"ל: א) הם לא הבהירו לאלעזר (שלא היה איש מקצוע אווירי), את מה שאמר רפי הרלב כבר ב-06:10, קרי שלא ידוע היכן נמצאות הסוללות הניידות; ב) כמו שאמר עברי, היה צריך לבקש שעתיים נוספות כדי להכין תקיפה יותר מסודרת. אין לי ספק שאם הרמטכ"ל היה יודע זאת הוא היה מסכים לדחייה של שעתיים בביצוע "דוגמן" (מה שאולי היה מאפשר גם ביצוע שלב שני של "תגר").

אין לי ספק שאם הרמטכ"ל היה יודע זאת הוא היה מסכים לדחייה של שעתיים בביצוע "דוגמן" (מה שאולי היה מאפשר גם ביצוע שלב שני של "תגר").

·     (דקה 61:00): מוצב בודפשט, המוצב היחיד שלא נפל. "מי עשה את זה? חיל האוויר."

תגובה: זו טענה מוזרה. בכל המחקרים על הקרב על מוצב בודפשט חיל האוויר לא מוזכר. ראה למשל: אג"מ-מה"ד-היסטוריה, "הקרב על מעוז 'בודפסט'" (עבור בה"ד 1, מרס 1981, 70 עמודים,                                            https://archive.kippur-center.org/maps/maoz-budapest-fight.pdf

ולבסוף, עוד עניין אחד שלא הוזכר בדברי עברי, לא הועלה בשאלות אחר כך, ובעיני הוא הדבר החמור ביותר שעשה בני פלד במלחמה. כוונתי היא לניסיונו להוביל את הרמטכ"ל ומקבלי החלטות אחרות להחלטה לצאת למבצע הצליחה בתעלה מוקדם ככל האפשר. כדי לעשות זאת פלד סיפק להם, על פי עדותו הוא, נתונים שקריים על יכולתו המדלדלת של חיל האוויר לתמוך במבצע צליחה. אלמלא התפתחות בלתי צפויה ב-12 באוקטובר, סביר שהדרך בה טפלל פלד את המערכת הייתה עלולה להוביל להפסקת אש במקום בחזית המצרית ומשמעות הפסקת אש כזו הייתה הודאה בתבוסה במלחמה. לא לכך הוא התכוון אבל האינפורמציה שמסר הייתה עלולה להביא לכך (מלחמה משלו, עמ' 216-225).

אין אף אלוף במלחמה, כולל שרון, שפעל בדרך דומה. אלי זעירא פעל לפני המלחמה בדרך דומה כאשר נתן להבין שאמצעי האיסוף המיוחדים פועלים בעוד שבפועל אסר על הפעלתם. יש הבדל בין טעות לבין שקר ופעולתו של פלד בנושא זה הייתה שקרית ובעלת השלכות אסטרטגיות מרחיקות לכת. למזלנו המחיר נמנע ובכל זאת יש, לדעתי, להתייחס גם לכך, כדי להבהיר מה מותר למח"א (או כל מפקד אחר) לעשות, ומה אסור בתכלית האיסור.

שוב, תודתי לדוד עברי על דבריו ועל המאמץ שהשקיע בהתמודדות עם הספר.

אורי בר-יוסף