במסגרת סדרת הדיווחים שלי בנושא "הכר את שכניך ודע כמה הם דואגים לפיתוח סיני ולרווחת תושביו", הרי לפניכם כמה פרטים מה עושה מצרים לרווחת חייליה ולשיפור יכולותיהם הצבאיות בסיני...
לאחר מלחמת יום הכיפורים, בינואר 1974, נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים. עיקרו של ההסכם היה, שישראל תסיג את כוחותיה מארץ גושן, אשר במערב תעלת סואץ, לקו הנמצא לאורך כביש הרוחב, כ-20 ק"מ ממזרח לתעלה. מצרים תקבל רצועה ברוחב של כ- 10 ק"מ ממזרח לתעלה, ובה תחזיק כוחות צבא מדוללים בהיקף שלא יעלה על 7,000 חיילים ו-33 טנקים. במרווח של כ-10 ק"מ בין הצבאות הוקם אזור חיץ בפיקוח האו"ם. עוד בטרם יבשה הדיו מהמסמך, ניגשה מצרים לבניית תשתית צבאית למספר דיביזיות. תשתית זו כללה מערך ביצורים משוכלל שכונה אז "המוצבים הפרפריים" (פרטים בספרי "מודיעין תלוש מהקרקע עמוד" עמוד 56-65) ומערך לוגיסטי שכלל מצבורים תת־קרקעיים לדלק, מאגרי מים, ובתי חולים שדה תת־קרקעיים.
לאחר הסכם ההפרדה, הגיע הסכם הביניים ובו קיבלו המצרים נתח נוסף מסיני, עד שלבסוף הגיעו הצדדים להסכם שלום, שנכנס לתוקפו ב־25 באפריל 1979. בנספח הצבאי להסכם הוטלו על המצרים הגבלות שונות שעיקרן לצורך ענייננו: אפשרות להחזיק בסיני דיביזיה ממוכנת אחת, ולבנות עבורה מתקני תשתית המיועדים לתחזק כוח צבאי בהיקף זה בלבד. המצרים לא בזבזו את זמן, ועד שנת 2007 הם בנו שרשרת ארוכה של מתקנים לוגיסטיים. וביניהם 9 אתרים מרכזיים לאחסון דלק במכלים תת־קרקעיים. הקיבולת של אתרי האחסון שונה בין אתר לאתר החל מ- 280,000 ליטר וכלה ב־5,000,000 ליטר. סה"כ נבנו בתקופה זו בצפון סיני (מאמר זה אינה כולל את המתרחש בדרום סיני) מאגרי דלק בקיבולת כוללת של כ־20,000,000[2] ליטר. כמות דלק שכזו יכולה לתספק בשעת חירום 3-4 דיביזיות ממוכנות/משוריינות!
בין השנים 2007-2010 הורחב אחד ממתקני האגירה המרחביים של כוחות היבשה בסיני ב־560,000 ליטר. כמו כן נבנה, באזור סרפאום-מזרח שבסיני, מתקן תת־קרקעי גדול לאגירת דלק בקיבולת משוערת של כ־25,000,000 ליטר. להערכתי מתקן זה הוא חלק ממערכת אסטרטגית לאספקת דלק למצרים בשעת חרום[3]. בנייתו של המאגר הגדילה ב-130% את מאגרי הדלק התת־קרקעיים בסיני, כך שבשנת 2010 הייתה הקיבולת הכוללת של מאגרי הדלק התת קרקעיים בסיני כ־46,000,000 ליטר.
לאחר שנת 2010 ועד היום המשיכו המצרים בתנופת הרחבת מאגרי הדלק בארמיות השדה. בתקופה זו נבנו במתקנים המרחביים 18 מכלים תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של 18,000,000 ליטר. הרוב המכריע של העבודות נעשה באתרים הקיימים, וכמעט שלא נבנו אתרי אחסון חדשים.
מראשית שנת 2015 נבנה באזור כוברי, בגדה המזרחית של תעלת סואץ, מאגר דלק אסטרטגי תת־קרקעי בקיבולת משוערת של כ־120,000,000 ליטר. המאגר הוא חלק ממערכת מאגרי דלק אסטרטגיים הנבנית במצרים מאז שמוחמד א־סיסי תפס את השלטון במצרים.[4] בנייתו של המאגר בסיני הסתיימה במהלך שנת 2017.
לסיכום, כיום מצויים בסיני מאגרי דלק תת־קרקעיים בקיבולת כוללת של כ־180,000,000 ליטר. כמות דלק זו היא הרבה מעבר לצרכי כוחות היבשה של צבא מצרים, כך שאין ספק כי בניית המאגר האסטרטגי בגדול בכוברי נועדה לשרת את כלל צרכי צבא מצרים, ובעיקר את חיל האוויר המצרי המפתח שדות תעופה צבאיים בסיני[5]. אני משער, כי המצרים לא יסתפקו רק בשדות התעופה הצבאיים שהוכשרו ברפידים ובאל עריש והם יבנו/ירחיבו שדות תעופה נוספים. כך או כך בעשור האחרון הוכפלה מערכת אגירת הדלק בסיני לצרכים צבאיים פי תשעה. מערכת זו מאפשרת למצרים בעת חרום אחזקת צבא גדול בסיני והפעלת סד"כ אווירי מסיני ללא צורך בשיירות ארוכות של מכליות דלק המצטופפות בגשרי/מנהרות תעלת סואץ.
בנוסף למה שמניתי לעיל, יש בסיני מערכת גדולה ומסועפת של מאגרי נפט ודלק אזרחיים, כגון חוות המכלים בראס סודר ובאבו רודיס.
הערות
[1]. המאמר נכתב על בסיס צילומי הלוויין של Googel Earth. מערכת זו אינה מספקת צילומים עדכניים של כל סיני, כך שאפשרי בהחלט שישנם עוד מתקנים חדשים לאגירת דלק שלא מניתי.
[2]. לאחרונה כרו המצרים מנהרה מתחת לתעלת סואץ באזור איסמעיליה. במסגרת העבודות פורק מאגר דלק בקיבולת של 5,000,000 ליטר, כך שכיום נותרו בסיני, מסדרת מאגרים זו, רק 8 אתרי אחסון בקיבולת כוללת של כ15,000,000 ליטר בלבד.
[3]. בעוד שמאגרי הדלק הצבאיים הם לשימוש הבלעדי של הצבא, המאגרים האסטרטגיים הם לשימוש המדינה, כלומר לוקחים מחשבון את כלל צורכי המדינה הכוללים גם את המשק האזרחי, התעופה וכיו"ב.
[4]. פירוט המערכת האסטרטגית לשעת חרום ראו מאמר "מצרים אוגרת דלק ליום סגריר" באתר זה http://www.dekelegypt.co.il./200216
[5]. ראו מאמר "פיתוח 15 שדות תעופה צבאיים במצרים" http://www.dekelegypt.co.il./191203