במהלך שנת 2017 הסתיימה בנייתם של שני מחנות שישמשו בסיסים ליחידות מטכ"ליות של מובילי טנקים. קיבולתו של כל מחנה היא 270 מובילים. מחנות אלה מצטרפים למחנה בקיבולת 180 מובילים, שבנייתו הסתיימה בשנת 2013. מאז שנת 2011 נבנו מחנות לכ־720 מובילים.
מחנות אלה נוספים על מחנות בקיבולת של כ־990 מובילים שהם חלק מהתשתית הקיימת זה כבר (מאז ראשית המאה ה־21), ובסך הכול קיימת במצרים תשתית (כפי שמוכר לי) של כ־1,740 מובילי טנקים, המאורגנים כיחידות תובלה מטכ"ליות. נוסף על היחידות המטכ"ליות יש ביחידות השדה עוד 100 מובילי טנקים לפחות,[2] וסדר הכוחות המצרי מונה כ־1,840 מובילי טנקים. במצרים קיימת רשת ענפה של מסילות ברזל שיכולה גם היא לנייד אמל"ח ואספקה עבור הצבא. במלחמת ששת הימים היו הרכבות האמצעי העיקרי לתובלת הטנקים לסיני. גם במלחמת יום הכיפורים עשה צבא מצרים שימוש נרחב באפשרות שינוע זו.
על פי תחשיב הטנקים, הנגמ"שים והכלים הזחליליים בדיביזיה מצרית, כדי לנייד דיביזיה ממוכנת יש צורך בכ־460 מובילים, ודיביזיה משוריינת זקוקה לכ־500 מובילים.
ב־15 באוקטובר 2019 הסתיים התרגיל המטכ"לי "קאדר 2000". מסדר הסיום של התרגיל נערך בראס בנאס השוכנת לחופו של הים האדום, כ־250 קילומטר מצפון לגבול מצרים-סודן. המסדר נערך באתר זה בשל חנוכת נמל חדש ושדרוג משמעותי של שדה תעופה צבאי הקיים שם זה עשרות שנים. להערכתי, עיקרו של התרגיל היה תרגיל היסעים מטכ"לי של צבא מצרים. במסגרת התרגיל הוסעו בין היתר חמישה גדודי טנקים (כ־150 טנקים) למרחק של לפחות 750 קילומטר. במסדר הסיום נכחו במגרש המסדרים רק כ־70 מובילי טנקים, כך שייתכן שהתרגול כלל הסעת טנקים בסבבים. ייתכן גם כי במסגרת התרגיל תורגלה נסיעת כוחות ליעדים נוספים.
אפשרויות תובלה תוספות
בצבא המצרי יש שפע של יחידות תובלה מטכ"ליות המצוידות בכלי תובלה מודרניים. במחסני החירום של הצבא שהורחבו מאוד בשנים האחרונות,[4] מאוחסנות גם משאיות ומכולות. באפריל 2020 ערך הצבא המצרי מסדר מוכנות לקראת "המלחמה בקורונה". במשך זמן קצר יחסית ריכז הצבא כ־1,000 כלי תובלה מסוגים שונים. הצגת תכלית זו הדגימה את היכולות הלוגיסטיות המפותחות מאוד בצבא מצרים.
משמעויות
ראשית, עצם העובדה שמדינה שכנה לנו מגדילה ב־76% בתוך שש שנים את סדר הכוחות של המובילים שלה, צריכה להדיר שינה מעיני כל השוכנים לגבולותיה. אין לי צל של ספק שלצרכים השוטפים של צבא מצרים (אימונים, החלפת יחידות ה"תופסות קו" וכיוצא באלה) אין צורך ב־570 מובילים נוספים, הא לרעיה שצבא מצרים התאמן זה 40 שנה בסדר כוחות המובילים, שהיה קיים עד שנת 2011.
אם כך, מה זה אומר לנו? כידוע לכם, סוכנים כגון אשרף מרואן אינם עובדים אצלי, ואין לי יומרה או כלים לדעת מהן תוכניותיה של מצרים. אבל ביכולתי, אולי, לנתח את הפוטנציאל הטמון ברכש המסיבי של המובילים (אף מבלי להזכיר שבשנים האחרונות מצרים קונה אמל"ח מכל הבא ליד). כמות כזאת של מובילים מאפשרת ניוד מהיר של סדר כוחות של שלוש דיביזיות, לכיוון עומק סיני. בסיני אין כיום מסילות ברזל,[5] וצבא המעוניין להתייצב במהירות בגזרה זו, מן הראוי שיצטייד בכמות מתאימה של מובילי טנקים. באשר לזירת עימות אפשרית מול לוב הרי שעד לעבר הגבול לסולום יש קו רכבת. כמובן שאם למצרים יש תוכניות לכיבוש לוב הם יזדקקו למובילים גם בזירה זו.
מאז חתימת הסכם השלום, ובמיוחד מאז שנת 2007, עמלה מצרים ללא לאות על בניית מערך לוגיסטי בסיני ומערכת גישור ענפה. כיום קיימת בסיני תשתית לוגיסטית לכמה דיביזיות, ואף הוקמו מצבורים לוגיסטיים קדמיים לרמת הארמיה ("קיסם" בערבית). מערך הגישור כולל כיום חמש מנהרות פעילות ומנהרה נוספת בשלבי כרייה מתקדמים. נוסף על מנהרות, הקימה מצרים מערך של 54 גשרים מסוגים שונים. שפע אמצעי הגישור התעלה מצביע, לדעתי, כי עיקר מעייניה של מצרים הוא ניוד כוחותיה לסיני.
הערות
[2] בכל דיביזיה שני מובילים, בכל ארמיה כמה עשרות מובילים הכפופים לגדוד התובלה הארמיוני. מובילים נוספים נמצאים ביחידות התובלה של הפיקודים המרחביים.
[4] מצרים: בניית אתרי אחסון גדולים לנשק וציוד צבאי. אלי דקל-דליצקי. מרס 2018
[5] המצרים בונים כיום בפירדאן גשר מסילת ברזל על "תעלת סואץ החדשה". עם סיום העבודות הצפוי קראת שנת 2022, תחודש תנועת הרכבות בסיני וסביר שהמצרים יעשו שימוש נרחב ברכבות להיערכות בסיני.